למה יש מחלוקות בהלכה למשה מסיני

בס"ד

בעקרון אתה צודק, וכשהיה בית המקדש קיים, היו ישראל יושבים על אדמתם, היה בית דין גדול בירושלים והיו מבררים את ההלכה על בוריה ו"משם הלכה רווחת בישראל".

אבל "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן - הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות"

זוכר את שנאת החינם שהחריבה את הבית השני. זוהי אותה תופעה בדיוק. גם אותו זמן בדיוק. סוף ימי הבית השני. יש בעם שנאת חינם ובחכמים מחלוקת שנובעת מכך שעושים חיים קלים. מהם החיים הקלים שבגללן "תורה כשתי תורות". לא שלא למדו. אלא שלא שימשו כל צרכן. דהיינו התלמידים הללו החליטו שאין הם צריכים לשמוע למסורת של פסיקת ההלכה משמאי והלל - לא ולא. הם לא מחויבים להתאמץ לשמוע מה פסקו גדולי הדורות שלפניהם. הם מחליטים על פי רוחם דעתם ועל פי עוצם הבנתם את התורה.

מזה צמחה הגלות. ומכאן תדע מה יביא את הגאולה.
ו

לנוחיות העיון הבאתי את התוספתא בסנהדרין (פרק ז) שמדברת על זה:

"א"ר יוסי בראשונה לא היה מחלוקת בישראל. ב"ד של שבעים וא' שהיו בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ישראל ושני בתי דינין של ג' היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל.
נצרך אחד מהן הלכה - הולך אצל ב"ד שבעירו. אין ב"ד בעירו - הולך לב"ד הסמוך לעירו.
אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - הוא והמופלא שבהן באין לב"ד שבהר הבית.
אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - הוא והמופלא שבהן באין לבית דין שבחיל.
אם שמעו - אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, אע"פ שהוא שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה. נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אינו יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה.
ושם היו יושבין מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים בשבתות וימים טובים לא היו נכנסין אלא לבית המדרש שבהר הבית. נשאלה שאלה אם שמעו - אמרו להם אם לאו עומדין למנין, אם רבו מטמאין - טימאו. רבי מטהרין - טיהרו. ומשם הלכה רווחת בישראל.
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות.
ומשם שולחין ובודקין כל מי שהוא חכם ועניו ושפל וירא חטא ופרקו טוב ורוח הבריות נוחה עליו עושין אותו דיין בעירו. משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית. משם מעלין ומושיבין אותו בחיל. משם מעלין ומושיבין בלשכת הגזית.

יהי רצון שיחזו במהרה בימינו. אמן