למה יש יכולת באדם להזיק

בס"ד

את בודאי מתכוונת לשאלה https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=4308

את שואלת שאלה שגדולי עולם למדו אותה על בשרם. הם למדו כלל יסודי במציאות
"את זה לעומת זה עשה אלוקים".
כל כח בעולם נברא עם הפכו באותה מידה בדיוק.
כוח הבניה של האדם הוא בדיוק כמו כח ההרס שלו.
"כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו".

חכמינו מספרים שכאשר הקימו את הבית השני, חששן הבונים שלו שמא הוא יהרס כמו קודמו "הבית הראשון" בגלל ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. ולכן הם קמו ועשו מעשה.
מה עשו?
צמו והתפללו שלושה ימים וביטלו את יצר הרע של עבודה זרה וראוהו יוצא מ,,,,בית קודש הקודשים. בבית המקדש??!!
אחר כך רצו לבטל את היצר הרע של "גילוי עריות" והתפללו ונמסר בידיהם. אמר להם הנביא תזהרו בו שאם תשמידו אותו אתם עלולים להביא כליה לעולם.
מה עשו?
שמו אותו בתוך צינוק וסגרוהו שלא יוכל להשפיע על העולם.
לפתע הם מגלים שכוח הפריון איננו פועל בעולם. לא נמצאה שום ביצה לאכילה בשום מקום כי גם התרנגולים הושפעו מביטולו הזמני של הכוח הזה.

הבינו חכמים שאי אפשר לבטל אותו בעולם רק מהכיון הרע שבו, והחזירהו לפעולה. רק כחלו את עיניו שלא יתגרה בין בני משפחה אח ואחותו וכד'.

מכאן את למדה כי כוח זה של עבודה זרה גם יצא מהעולם עם הפכו הטוב כי אי אפשר להוציא רק את השלילה שבכוח מסוים, לכן הוא יצא מבית קודש הקודשים. ולכן ירד כוח התפילה בעולם עד שהוצרכו לתקן נוסח תפילה.

לכן האדם שהוא יכול לבנות הרבה - הוא יכול גם להרוס באותה מידה.

מה הפתרון?
המוסר!!

הגדול מחברו - יצרו גדול. אבל גם הכוח המוסרי שלו צריך להיות גדול באותה מידה. ואם לא?
הוא רק יביא נזק לעולם.

אני מקווה שעניתי לך מעט על שאלתך.
-----
כל הסיפור הזה כתוב בגמרא מסכת יומא דף סט/ב בארמית:

"ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא דאברא משאב שאיב קלא שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח אמרי היכי נעביד נקטליה כליא עלמא ניבעי רחמי אפלגא פלגא ברקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה"