שאלה
שלום כבוד הרב!
קודם כל- תודה מראש על הסבלנות.
בתקופה האחרונה אני עובדת על עצמי להתקרב אל ה"אני הפנימי" שלי ואכן אני מרגישה שאני עושה זאת באמת ובתמים. בבד בבד עם התהליך אני מרגישה שצניעות מונעת ממני להיות מי שאני ואפרט- כבר מעל שנה שאני שומרת שרוולים (אחרי המרפק)אך אינני מרגישה שהדבר נעשה בשמחה או מתוך אמונה בכך אלא מכיוון שנאמר לי שצריך. דבר ראשון האם זה פגום לשמור על כך עקב הצורך ולא מתוך ההבנה והאמונה?
דבר שני - אני מרגישה שהשמירה על השרוול מגבילה את הביטוי האישי שלי - אינני מדברת על לבוש פרוץ חלילה אלא על לבישת חולצות עם אורך שרוול הגיוני (להרגשתי) עד אמצע המרחק מהכתף למרפק.כרגע תחושתי היא צביעות בלבישת שרוול אחרי המרפק. בנוסף הנני סובלת מאוד מן החום בקיץ ושרוול אחרי המרפק ללא תורם לכך- זה לוקח לי את המצב רוח והמוטבציה להמשיך בתהליך האישי. האם הגיוני או מותר לקצר את אורך השרוול? כמובן שבמטרה להאריכו בחזרה בהמשך הדרך אך מתוך מקום של שמחה ואמונה?
תודה רבה על ההקשבה- המשך יום טוב.
תשובה
את ההלכה אנחנו מקיימים גם איננו מבינים או מזדהים עם הפרטים לגמרי.
כך אמרנו והתחייבנו בהר סיני - "נעשה ונשמע".
לכן - אנחנו מקיימים אותה כמו שהיא, גם אם זה לא מלווה בתחושת שמחה וכד'.
לגבי אורך השרוול - ההלכה קובעת מהו האורך הנכון.אינני יכול לומר שמותר אחרת, כי זה לא נכון! איך כל אחת מקיימת וכיצד היא מגיעה לקיום הנכון? זה אישי ולא ניתן לכפייה , בטח לא חיצונית.
בהצלחה.