שאלה
לרב שלום!
ב"ה הגעתי לגיל 17, וזה הזמן להתחיל לחשוב ברצינות על השירות שאני רוצה לעשות למען המדינה. תמיד חינכו אותי לתרום כמה שאני יכולה ואיפה שאני יכולה, ולעשות את זה הכי טוב שאפשר, ועד הסוף! וכשמגיעה ת'כלס השעה לתרום, אז אומרים לי שאני לא יכולה לתרום איפה שאני הכי רוצה/ יכולה- בצה"ל.
באולפנה אומרים לי שיש בעייתיות עם בנות בצבא, במיוחד דתיות, שזה לא שייך וכו'. ואני שואלת- למה אני לא יכולה לשרת במודיעין? לא קרבי, לא מול בנים- ממש במסגרת צנועה. מה הבעיה עם זה?
אמרו לי שיש בעיה שהמפקד הוא בן. למה?? הרי גם בשירות הרבה פעמים יש בן שאחראי על הבנות שירות. (למשל מנהל בית ספר.)
בנוסף, אמרו לי שבצבא, לא כמו בשירות, במקרה שרע לי או לא טוב לי אז אני לא אוכל לעבור מקום/ תפקיד. למה הציבור שלנו נותן כזאת לגיטימציה לברוח מבעיות? אז שנתיים יהיה לי קשה ולא נוח. למה מישהי בשירות לאומי יכולה לעבור בין תפקידים ומקומות כמו כלום? איפה השליחות שלנו? אנחנו עושים דברים לפי מה שנוח לנו או לפי מה שנחוץ??
תודה רבה! ובע"ה נעשה ונצליח!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השרות הצבאי עלול להעמיד אותנו בניסיונות. אפילו בנסיונות קשים.
אצל הבנים שצריכים להיות שותפים להגנת המדינה (בעקר בשרות קרבי) אנחנו מוכנים להסתכן בנסיונות הללו - לצערנו יש מחיר יקר אצל בנים בודדים שנכשלים בנסיון.
אבל הבנות יכולות להציע שרות לאומי מגוון מאוד בתחומים רבים, כל אחת לפי נטיתה וכשרונותיה.
אז מדוע להצטרף למסגרת שיש בה סיכון?
האמירה שלך "אז שנתיים יהי לי קשה ולא נוח" לא יכולה להבטיח שבתקופה הקשה והלא נוחה הדברים לא ישפיעו עלייך לרעה.
אדם לא צריך להכניס עצמו לסיכונים כאשר הדבר אינו הכרחי, גם אם הוא כרגע מאמין שיש לו הכוח להתגבר - הרי דברים עלולים להסתבך, ואולי הוא לא יתגבר? למה להסתכן?
אני בטוח שיש לך מה להשיב על דברים אלו, גם לי יהיה מה להשיב לך וכו'
לכן את צריכה לשוחח עם רב בשיחה ארוכה ומפורטת - אי אפשר למצות נושא כזה בתשובה כאן.