שאלה
לרב שלום-
אני גרה ביישוב דתי, שבו יש דתיים, ודתיים פחות, ביישוב יש אולפנה, אשר צריכה לקבל את כולם כי היא אזורית...
באולפנה הזו למדתי שנתיים.
לאחר שנתיים הרגשתי שאיני מתקדמת מבחינה רוחנית, גם בגלל האולפנה והגישה שלי, וגם בגלל החברה.
אז עברתי לאולפנה אחרת, האולפנה היא פנימיה, ונחשבת מאוד מבחינת הרמה הדתית שלה.
אך לי קשה מאוד, הגעתי לבד, בלי חברות ולא הכרתי באולפנה החדשה אף אחת.
אני מאוד ילדה של בית, ובאולפנה הקודמת הייתי מאוד מקובלת, והיה לי כיף!!!!
מאוד קשה לי בפנימייה, ומאוד מתגעגעת לבית...
אך אני מרגישה שבאופנה החדשה אני יותר מקבלת, מתקדמת, והחברה טובה מאוד...
אני מאוד רוצה לחזור ליישוב שלי, לבית שלי, ולחברות ילדות שלי...
מה עלי לעשות????
ללכת לפי הראש??? והכיף??? או ללכת לפי הלב???
אם אני נשארת באולפנה החדשה כל החיים שלי ייראו אחרת, אך אם אני חוזרת לאולפנה ליד הבית העתיד ייראה אחרת (או לטובה-או לרעה-)
אשמח לקבל תשובה, מבחינה רוחנית-ומבחינה אישית...
תודה רבה!!=-]
תשובה
בס"ד
שלום רב,
ללמוד במקום עם רמה רוחנית גבוהה זהו יתרון עצום, אבל לחיות עם הרבה יסורי נפש, צער וכאב זהו חסרון עצום.
צריך לראות מה יותר מזיק ומה פחות מזיק, ואולי יש שילוב: ללמוד על יד הבית וללכת לשעורי תורה?
המסקנה היא שזו בעיה מאוד ייחודית ואישית - צריך למצוא מישהו קרוב שאפשר לסמוך עליו ולהתייעץ אתו מתוך שיחה עמוקה וחופשית (יכול להיות גם עם ההורים! תלוי עד כמה את מרגישה שהם קרובים ומבינים אותך).
אי אפשר לתת תשובה ראויה במסגרת של השו"ת באינטרנס.