שידור חי ליל סדר מצולם בזמן קורונה

לשואלים שלום,

אני חש את הקושי מתוך המילים בשאלה. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישפיע שפע על העולם ויאמר לצרותינו די.

בעניין התחושה בליל הסדר - התשובה היא שאין לעשות זאת באופן שכתבת. אני מציע לקיים 'סדר לדוגמא' דרך המחשב, כשעה וחצי לפני כניסת החג, עם שירים מסורתיים ודברי תורה, בהשתתפות הנכדים והילדים.

במידה וקיים חשש רפואי, נפשי או פיזי, יש להתייעץ עם רב באופן פרטני (ניתן לשאול שאלה נוספת באתר)

הרחבה:

יש כאן שני איסורים במעשה: א. איסור לצד המשדר מצד כותב. ב. איסור לצד הצופה מדין עובדין דחול.

א. מכיוון שבאופן מודע מתקשרים דרך המצלמה, על אף שהוצבה מבעוד יום, יש כאן כתיבה בגרמא.

כל הפוסקים שעסקו בדין מצלמות אבטחה וכד' בשבת, נימקו את ההיתר מצד 'לא מתכוון', פסיק רישא, שבות דשבות. אבל על עצם הפעולה אין חולק שקיים איסור כותב. כאן במקרה שלנו אין פסיק רישא או ספק בכוונה, אלא כוונה גמורה. מה גם שבנידון של השאלה הכתיבה/רישום מתבצעים באופן מיידי בצד השני. זו מלאכת כותב, לכל הפחות דרבנן.

ב. עובדין דחול הוא איסור זלזול ופגיעה בצביון השבת. כל ילד יודע שטלוויזיה אסורה בשבת ובחג.

בטח בדור שלנו, כשעולם כמעט כמנהגו נוהג בין חול לשבת. מה אין? מסכים. המסך הוא לא רק עובדין דחול או כותב, הוא לב ליבה של שמירת השבת.

הרב שכטר מארגון YU הציע במקרים מסויימים להתקשר בטלפון, וזה הרבה יותר סביר בעיני. לא רק בגלל מלאכת כותב, אלא משום שהמסך הדולק מייצר תודעה אנטי שבתית מובהקת. המסך הוא משאבת תודעה. במובן זה הוא רועש הרבה יותר מכל סאונד (שאסרו בבחינת אוושא מלתא). המסך מחסל לחלוטין את רוח השבת כי הוא משתלט על תודעת האדם, ומשליך אותו אל החולין.

אם יש משהו שהוא בבחינת עובדין דחול במובן הכי חריף - זה מסך דולק. לכן היום, כשהאוכל חם, ויש מזגן ואור בשבת, השבת נכנסת בקדושתה בכיבוי המסכים, זה הרגע המבדיל אצלנו היום בין קודש לחול. לולא המסך, לא מצאנו הבדל בין שבת לחול. אחת ההוכחות היא, אולי, שבמצבים של חולי נפשי מותר להדליק טלויזיה בשבת כי זו הסחת הדעת האפקטיבית ביותר, וזה כמו תרופה.

יש לציין שאיסור 'עובדין דחול' אינו שייך רק במקרה שיש חשש שהאדם יגיע לידי איסור (לדוגמא: כדי יין במסכת ביצה, התעמלות, או אם תרצה הרמב"ן המפורסם על שבתון).

כמובן שבמקרי קצה, יש להתיר באופנים דומים, הקל הקל תחילה. אך במצב הבסיסי, נכון הדבר שקשה לקיים סדר לבד, אבל הורים נורמטיביים לא נמצאים ברמת חולי שיש או שאין בו סכנה. לכן כל היתר בנושא הזה צריכה להישען על הגדרת מצב דחק כלשהו. דיכאון כרוני, בדידות קיצונית, ועוד.

לסיום, להבדיל, בלי להשוות, גם בצבא יצא לנו לעשות 'ליל סדר' בלי אווירת חג. ובכל זאת, נראה לי שעצם הדבקות בהלכה ובמצוות הא-ל, היא היא שתחזק אתכם באופן היותר מדוייק.