שאלה
בס"ד
כבוד הרב,
אני היא אותה תהילה שנפרדה מהחבר שלה בעזרתך ורציתי שתעזור לי בעוד בעיה. אנחנו משפחה דתית תאומית אבל ההורים שלי קצת מחפפים. הבעיה התחילה כשנסענו לטיול על מסלול רגלי וכל הזמן ההורים שלי לחצו עלי להוריד את החצאית ולהישאר רק עם המכנסיים ששמתי מתחת, מאחר והמסלול קשה. כשאני אומרת כל הטיול אינ מתכוונתת כל הטיול לחץ מ-2 ההורים! אבל ב"ה לא נשברתי והחצאית שלי אפילו לא התלכלכה! אחרי זה כשהלכנו לאכול נוצרה עוד בעיה ההורים שלי לא אוכלים במסעדות לא כשרות אבל אם זה נניח דוכן שמכינים בו רק פיתות אז קונים כי מה כבר יכול להיות שם לא כשר? שם כבר נשברתי אני לא יכולה יותר עם הלחץ הזה, האמת היא שלא הלחץ הוא זה שמפריע לי אלא זה שהם נעלבו כשאמרתי שאין לזה הכשר את חושבת שאנחנו אוכלים אוכל לא כשר? את יותר מדי נאיבית פנאטית לא יודעת איך הם קראו לזה אבל אני כבר לא יכולה יותר!!! ניסיתי לדבר שום דבר לא עוזר. לא הלחץ הוא מה שמפריע לי אני לא אשבר אבל אני רואה שהם נעלבים "שאנחנו נאכל אוכל לא כשר?" אני פונה אליך כי אני כבר לא יודעת מה לעשות!
-תהילה-
תשובה
ב"ה
תהילה,
ברכת ה' עלייך!
אל עף ששאלתך הגיע רק הערב ולפנייך למעלה מ - 150 (!) שאלות ממתינות לתשובה, אני חש במצוקתך וממהר לענות לך.
שני ערכים חשובים נפגשים זה בזה. האחד - המחוייבות שלי לערכי, לאמונתי. למה שאני מאמין וחפץ להיות.
מצד שני, המשפחה ובעיקר ההורים. אלה שלהם אני חייבת את חיי. כיצד מתמודדים כששני הערכים הללו מתנגשים?
ראשית, הבה נדגיש שהשיחה וההדברות הם הבסיס לכל ויכוח. יתכן ובשלב הראשון לא נעים להסביר מה חושבים כשנמצאים פנים אל פנים. לכן כדאי לפנות בכתב. במכתב יש לציין את האהבה הגדולה, את הכבוד הגדול ואת ההערכה הרבה שיש לך להורייך. בה בעת, את בוחרת לך חיים בהן את רוצה להקפיד יותר על קיום תורה ומצוות. אין זה אומר שאת מזלזלת בדרכם. אין זה מעניינך. את בטוחה שהם בחנו את דרכם לפני שהחליטו כיצד לנהוג. את מצפה שיכבדו אותך. שיאפשרו לך לחיות על פי הבנתך. עובדה היא שאת לא דורשת שהם לא יואכלו באותו דוכן (שאין שום היתר לאכול ממקום שאין בו תעודת כשרות, ויפה נהגת!!!)אלא רק בקשת שלא יחייבו אותך לנהוג כך. כנ"ל ביחס למכנסיים וחצאית.
וגם אם הם טוענים שאת מקצינה, תסבירי שהקצנה זה חלק מתהליך ההתבכגרות של כל אחד, ושכדאי להם לשמוח שהכיוון שאליו את מקצינה הוא זה ולא כיוונים אחרים, רח"ל.
ובכלל, לשיחות ערכיות כשנקודת המוצא היא סובלנות והקשבה יש ערך גדול בבניין הבית.
תוכיחי להורייך שאת מקצינה בכל המצוות גם במצוות כיבוד אב ואם. לכן, השתדלי להוות מופת בתגובתייך ובצורה בה את נלחמת על דעותייך. אם תנהגי בהם בכבוד - גם הם יכבדו אותך.
בברכה,
שי