לחם הפנים הדלקת הנרות והקמת המשכן

בס"ד
שלום רב,

השלחן נקרא על שם הלחם.
(העתקתי מויקפדיה): למשמעות השם 'לחם הפנים' ניתנו הסברים אחדים:
1. תרגום יונתן מתרגם "לחמא גוונא" - דהיינו "הלחם הפנימי", הוא הלחם המצוי בתוך ההיכל, בו נמצא מזבח הזהב שגם כינויו היה "פנימי". יוצא כי שמו של הלחם בא משמו של המזבח. שהרי במפורש נאמר: "וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת-הַקְּעָרֹת וְאֶת-הַכַּפֹּת וְאֶת-הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה" ‏‏

2. הרשב"ם מציע "לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה" - פני המלך.

3. התלמוד במסכת פסחים מתאר את הלחם כלחם עבה ותפוח "וכמה פת עבה? אמר רב הונא: טפח, שכן מצינו בלחם הפנים - טפח",‏‏ דהיינו המונח פנים משמעות פנים של בן אדם, שגודלם המינימלי הוא טפח: "ואין פנים פחות מטפח".‏ התנא בן זומא דרש "שיהא לו פנים", ופירש רש"י "שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, לצדי הבית מזה ומזה".

כוונת התלמוד - הלחם היה עשוי כמו מגש שטוח שדפנותיו הורמו כלפי מעלה - לכן יש לו כאילו 'קירות' זו הכוונה 'פנים לכאן ולכאן'.

לענין הדלקת הנרות במקדש (גם כאן מויקפדיה)
הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי לוג בכל נר, כמות המספקת גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש במידת הצורך את שני הנרות המזרחיים, מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק "להעלת נר תמיד" (ספר ויקרא, פרק כ"ד, ב') ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה הזדמנו היו מנקים ומחליפים את הפתילה והשמן לנרות האחרים שכבר כבו. אם כל הנרות כבו היו מדליקים אותם מחדש מאש מזבח העולה. הדלקת כל שבעת הנרות הייתה נעשית רק בערב.‏

לענין הנר הדולק תמיד - נר מערבי, עייני מאמר מפורט
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/tetzaveh/kle.html

משה לא השתתף בהכנת כלי המשכן, הבגדים והמבנה מפני שזה לא היה תפקידו. תפקיד זה ניתן לקבוצת האמנים בראשותו של בצלאל, עמדת על כך בצדק.
אבל משה הקים את המשכן עצמו בימי המילואים - כך הוא למד את הכהנים כיצד צריך להעמיד את המשכן:
רשי שמות לט; לג - ויביאו את המשכן וגו' - שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד
הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו,
וזהו שנאמר (שמות מ יז) הוקם המשכן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא: