להתרכז בתפילה ולהתרחק מלשון ומעין הרע

בס"ד
שלום רב,
אשיב על השאלות שלך לפי החשיבות שלהם בעיני:
1.להתרכז בתפילה:
כמו כל התקדמות אחרת, גם ההתרכזות בתפילה היא תהליך ונעשית בהדרגה. מתחילים במשהו אחד – למשל ב-'קריאת שמע': תעייני במילים של קריאת שמע ותביני אותם (אפשר בעזרת מפרשים). לאחר מכן תשאלי את עצמך: מה הדברים הללו אומרים לי? מה המשמעות של קריאת שמע עבורי? מה אני מרגישה בקריאת שמע. לאחר התחזקות בקניית התכן הפנימי וההזדהות עם הקטע הזה, תקבעי לעצמך מסגרת מעשית מחייבת לגבי קריאת שמע. מעתה את מצפה מעצמך להתרכז לפחות ב-'קריאת שמע'. לפני התפילה תזכירי לעצמך שחשוב לך להתרכז ב-'קריאת שמע', לפני שאת מתחילה 'קריאת שמע', תעצרי לרגע ותתרכזי, תסלקי מחשבות אחרות ותתמקדי במילים של 'קריאת שמע'.
לאחר מספר ימים או שבועות – כאשר את מרגישה שהתרגלת להתרכז בקריאת שמע תוסיפי עוד מרכיב של התפילה – ברכה ראשונה בעמידה = 'ברכת אבות'.
גם לגבי ברכת אבות תנהגי כך: תחילה להתבונן בתכן, להבין אותו, להתחבר אליו, למצוא את עצמך בתוך הברכה. לאחר מכן לבנות מסגרת: להזכיר לעצמך לפני התפילה שחשוב לך להתכוון בברכת אבות, לפני 'עמידה' שוב לעצור ולהתרכז...
מעתה בתחילת התפילה תזכירי לעצמך שאת צריכה להתרכז בשני מקומות: קריאת שמע ואבות. לפני תפילת עמידה תזכירי לעצמך שוב שאת מעוניינת להתרכז בברכת אבות.
כך תתקדמי בהדרגה לעוד קטעים בתפילה, ותרגילי את עצמך להתרכז בתפילה.
מלבד העבודה הנ"ל, על כל ברכה וכל קטע בתפילה, יש צורך גם בעבודה אישית על המושג 'תפילה' = "מה אני מרגישה כאשר אני מתפללת".
תשאלי את עצמך 'כמה רגעים ביום אני נותנת מקום להיותי אדם מאמין?' התשובה לשאלה זו מביאה אותנו אל הרגעים שאנחנו מקדישים לתפילות, לברכות, ואולי קצת גם ללימוד תורה.
לאחר מכן תשאלי את עצמך: 'כמה פעמים ביום אני נפגשת עם הקב"ה?'
התפילה היא אחת ההזדמנויות המיוחדות לפגוש את הקב"ה.
מעתה כאשר את מתכוננת לתפילה, תחשבי על כך שזו הכנה לפגוש את הקב"ה. לפני התפילה תתני ביטוי לרצון שלך לפגוש את הקב"ה ובתוך התפילה תחפשי את הרגע שהפגישה שלך ממש מתרחשת.
כאשר רואים בתפילה הזדמנות מיוחדת לפגוש את הקב"ה, כאשר מתאוים בתוך התפילה לרגע שבו המפגש מתרחש, כל התפילה מורגשת בצורה שונה, מקבלת את הערך האמיתי שלה – והופכת לאחד הרגעים הכי מרגשים של היום.

2. להמנע מלדבר לשון הרע:
לפעמים נדמה לנו שאם אנו מבקשים להמנע מלשון הרע אנחנו לא יכולים לשתף בחוויות ולספר לקרובים אלינו על מה שעובר עלינו. מתוך תחושה זו אנחנו מרגישים שהאיסור 'גדול עלינו' ואין לנו כוחות נפש לעמוד בו.

צריך לזכור שאין שום איסור לספר ולשתף בכל מה שעובר עלינו. הדבר אפילו רצוי – גם כדי להשתחרר ממתחים וגם כדי להתקרב לאנשים בכך שאנחנו משתפים אותם. האיסור היחיד הוא כשאנחנו מדברים על אנשים אחרים. לכן הפתרון הנכון – אני מכיר משפחות שנוהגות כך וזה עובד מצוין – לספר הכל בלי שמות ובלי רמזים: מספרים על חברה בכיתה או על מורה בבית הספר, על שכן או על חבר בעבודה... לא אומרים שם ולא מפרטים פרטים מזהים. אבל את עקר הארוע מספרים: מה היה, מה נאמר, מה הרגשתי... כך נפתח מקום רחב לשתף ולהשיח על מה שעובר עלינו.

מצד שני צריך לזכור שמבחינה רוחנית, דיבורים רעים פוגעים הכי הרבה במדבר – אם אנחנו נדבר לשון הרע, נפשנו תפגע מכך יותר מכולם. כל מעשה רע פוגע הכי הרבה בנפשו של העושה. לשון הרע יוצאת מהמקומות האפלים שבנפשי: מהקנאה, מהשנאה ומהכעס. ככל שלשון הרע חמורה וארסית יותר כך היא מעוררת בי משהו שלילי יותר.
עלי גם לזכור שדיבור רע יוצר גל עכור בעולם. לאחר שאמרתי לשון הרע עלי להביא בחשבון שהדברים שלי יצוטטו הלאה: הרוע שאני העברתי לשומעי – ממשיך להתגלגל בעולם ולהשפיע עוד ועוד רע, כמו ב-'מכתב שרשרת'. לשון הרע שיוצא מאחד ועוברת הלאה מכפילה ומשלשת את עצמה בכל פעם... וחמור מכל – אין לך כל יכולת להחזיר את הדברים ולתקנם. המודעות הזאת צריכה לעמוד לנגד עיננו בכל עת ומתוך כך להתחזק יותר ויותר בדיבור לשון הטוב – שהיא מביאה טוב בנפשנו וטוב לעולם.
3. להרחיק עין הרע:
איש ישראל יכול ע"י תפלה לשנות מציאות ולא להיפגע מעין הרע או מגזרות. שימי לב להתפלל בכל בוקר: "שתצילני... מעין הרע".
רק מי שמקפיד וחושש מעין הרע, עלול להפגע ממנה, מי שלא חושש, אין לו מה לדאוג ממנה, כי הכל לפי החשיבות שאדם מעניק לה. עלינו לבטוח בד´ - "תמים תהיה עם ד´ אלוקיך".
אם יש בכל זאת הרגשה ובקשה להגנה, אפשר לומר פרק תהילים ולהרבות בתפילה.
ואם בכל זאת את מרגישה צורך בתמיכה וחיזוק אישי, תפגשי עם רב או רבנית מוכרים ותשתפי אותם בבקשותיך.