להעלות תמונות בסטטוס

לשואלת שלום,

ניכר מדבריך שיחסך כלפי הנהגה זו הוא אמביוולנטי. מצד אחד את מכנה אותו 'מגונה', ומצד שני 'בא לך להמשיך לצלם'. אבקש לחדד את ההבחנה בפרטי המעשה, ועל ידי כך להועיל לך בצעדים שתנקטי.

אציג מנקודת מבטי את הנושא:

ישנו יצר חזק מאוד בדורנו שנקרא החצנה. אנחנו נוטים פעמים רבות לחשוף פעולות או מצבים שהתרחשו במסגרת פנימית. בזמנים אחרים השיתוף היה נעשה באופן פרטי, מתקשרת לחברה ומספרת לה על טיול נאה וכד'. היום התפוצה היא כללית, אימפרסונלית. יכול להיות שבלי הכלי הזה, לא היית מסתובבת עם הטוסט שלך בין כל החברות. אבל היום זה קל, זמין ומגרה.

מצד שני - הֶיות הסטטוס בוואטסאפ בעל תפוצה רחבה, בכוחו משמש גם להפצת דברים טובים וכשרים, ומהווה כלי נהדר להפצת תורה ברמה גבוהה מאוד.

האם מדובר ביצר פסול? נראה לי לחלק גם בעמדה הנפשית של המפרסם וגם בתוכן המפורסם.

1. עמדת המפרסם:

מומלץ לכל אדם לעשות חשבון נפש בעצמו ולשאול: למה אני מעלה את התמונה הזאת? מה המטרה שלי בזה? איזה צורך בנפש אני ממלא? מאיזו מידה בנפש זה נובע? 'מספר הצפיות' עלול ליצור דימוי פיקטיבי של 'חיברוּת', הציפייה לתגובות עלולה לשוות דימוי עצמי מוטעה, ועוד.

כדאי לשאוף לעמדה נקייה שמבקשת להעלות דבר-מה למודעות של האנשים הקרובים לי, ללא תלות בהערכת הזהות שלי ו'מה אני שווה'.

בנוסף, אני אישית רואה ערך בהשארת חלק הארי של חיי האדם פרטיים במידת מה. שיתוף כל דבר בתפוצה רחבה עלול להקהות את חוויית החיים עצמם. אדם שנמצא בחופה של אחיו, ובמקום לחוות את הדבר עצמו, הוא מצלם ומתבונן דרך המסך - מאבד חלק גדול מהחיים.

2. מה מפרסמים?

לא ראוי: דברים המעוררים קנאה, תמונות המשדרות גאווה. אירועים שהצנעה יפה להם.

אפשר: צרכים נייטרלים של האדם לשתף. כגון: התייעצות, בקשת עזרה וכד'.

רצוי: דברים שיגרמו להפצת ערכים חיוביים. כגון: השבת אבידה, שיעורי תורה, פעילויות חסד, תובנות מחזקות וכד'.

לשאלתך - איני חושב שעלייך להפסיק לנסות לדכא את הצורך שלך, אלא רק לנתב אותו לכיוונים חיוביים. לנווט את הכלי הזה למקומות של העצמה ולהרבות טוב בעולם.