שאלה
לכבוד הרב שלום רב!
יש לנו כלב, לא תוקפני, חברותי עם לב טוב, אבל מאוד אנרגטי ויפיפה,
הכלב לקחנו בהיותו גור בן 3 חודשים, הוא היה איתי בבית כ8 חודשים כמעט כל ההריון, הייתי בשמירת הריון והכלב היה איתי, כמובן לא בבית, אלא בכניסה במרפסת, ככה עברו עלינו חודשי ההריון ,
בכל אופן הוא גדל וגדל , הוא לא תוקפני,
בעלת הבית שלנו לא מסכימה שנגדל אותו יותר , משכנו ומשכנו, ועכשיו זה סופי היא רוצה שנעיף את הכלב, והאמת שגם לנו כבר קשה, זה כלב שמתאים למרחבים ולא לעיר, הוא מאוד אנרגטי (לא תוקף) אבל חזק ואנרגטי ויפיפה...
ניסנו למצוא משפחה שתאמץ, ללא הצלחה.
דיברנו עם השירות הוטירנרי בירושלים, והם לאחר 10 ימים הורגים את הכלב,,,
אני לא יכולה לחשוב שהכלב הזה יומת!!
עם אני ישים אותו באיזה מקום נידח הוא ימות מרעב,,
זה ניראה לי כפיות טובה כלפי כלב עם לב טוב הוא רק גור, לגרום למותו,,
השאלה , מה נכון לעשות ??
אני שלמה עם זה שאני אמסור אותו למקום טוב אך לא למוות זה קשה לנו??
תשובה
בס"ד
שלום רב,
יש איסור צער בעלי חיים. אבל אם הורגים את החיה ללא סבל אין בעיה הלכתית.
צריך כאן פתרון מעשי. להקל על המצפון שלך.
אני יודע שיש אגודות צער בעלי חיים שמחזיקות מסגרות לשמירה על כלבים ולחלוקתם למי שצריך. תחפשו כתובת כזאת במקום מגוריכם ותנסו לפנות אליהם.
הלקח של הסיפור הוא חוסר האחריות שלכם. מי שלוקח בעל חיים צריך לדעת שהוא מסוגל לטפל בו. ומי שלא יכול לטפל בחיה שלא יתחיל לגדל אותה.