שאלה
שלום.
אשמח מאוד לעצות כיצד ניתן לשכוח ממישהו,למחוק אותו מהמחשבות. הבעיה היחידה שלי היא שאני לא יכולה 'להיעלם', אם הייתי יכולה הייתי פשוט מפסיקה ללכת למקום שבו אני רואה אותו (הסניף) אבל אני לא יכולה כי יש לי מחויבות ואני חייבת להיות שם לפחות עד סוף שנה,דבר שכובל אותי לראות אותו וכל פעם מחדש שאני בטוחה שאני מצליחה לשכוח ברגע שאני רואה אותו הכל חוזר.
ניסיתי הכל .להתרכז בעצמי, להיות עם חברות,ללמוד,לפתח כשרונות וכל זה באמת עוזר בזמן שאני לא רואה אותו, אבל ברגע שהוא חוזר מהישיבה כל הדברים האלה כאילו לא קרו והכל חוזר.
הוא מצידו לא עושה שום דבר ואני לא אעשה גם משהו ולכן אני מרגישה שהאופציה היחידה שיש לי היא לשכוח,הבעיה שניסיתי לעשות אתזה הרבה פעמים וזה פשוט לא מצליח.
לא יודעת מה לעשות.
תשובה
שלום יקרה.
התחושות האלו שאת מתארת, הרצון הזה להוציא מישהו מהראש (לא כתבת אם היה חבר או סתם מישהו שנכנס לך ללב. אז גם אם כך וגם אם כך) אלו תחושות מוכרות כל כך ומובנות.
מרגישה אותך במן מאבק. זה שאתה קרוב לאדם ורואה אותו, אני מניחה שזה מטלטל כל פעם מחדש ולא נותן שום עזרה וסיוע לרצון להוציא אותו מהראש, לעבור הלאה.
אז מה כן עושים? איך עוברים הלאה?
קודם כל, חשוב לומר לעצמי שאני בסדר, זה הכי הגיוני וטבעי שזה קורה לנו. הקב"ה ברא חיבור ומחשבה בין המינים ומאד הגיוני שאם מישהו נכנס לנו ללב זה לפעמים יוציא אותנו לזמן מה מאיזון.
ולכן, אני חושבת שצריך להאמין שנצלח את זה ועם זה, להבין ולהפנים שזה לאט לאט, זה תהליך. בטח שלא בהלקאה עצמית (שהיא בהחלט לא מגיעה לנו) ולרוב המוחלט בטח שלא בבום (כמו שלפעמים אנחנו חולמים שיקרה).
אחרי שהגענו למקום מפויס עם עצמנו ומקבל, אפשר לחשוב הלאה. אעלה כמה עצות.
ייתכן שיצאנו מאיזון כי הבחור הזה סיפק עבורי משהו שלא סיפקתי לעצמי. אסביר, בגיל התיכון אנחנו עסוקים המון בבניה האישית שלנו, בעצמיות שלנו, בהערכה שלנו כלפי עצמנו, בביטחון הפנימי והשליוו שאנחנו רוצים. לכן, המפגש שלנו עם דברים שמספקים לנו את מה שלא קיים בנו ממש יכולים להוציא אותנו מאיזון. לדוגמא, אם היית מרגישה שהוא מעריך אותך למרות שאת לא כל כך נראית לך שווה וטובה, אז עכשיו שאת מנסה להתרחק כי לא טוב לך, גם ההערכה הזאת נמצאת חסרה ויש איזה חלל פנימי מבפנים. החלל הזה, יכול לבאס כי הפרת איזון זה דבר לא נעים. ומצד אחר, החלל הזה משמח! כי יש דרישה של הנפש להעריך אותי בעצמי, הערכה פנימית ולא חיצונית.
מזמינה אותך להיכנס פנימה, לטייל שם בפנים ולהרגיש אם יש מקומות שקוראים לך. שרוצים יחס ומקום ממך. – זה יכול להיות הערכה, ביטחון, קבלה, אמון ועוד ועוד..
אחרי שאת מרגישה מה את צריכה לחזק (וב"ה כל החיים אנחנו עובדים על הדברים האלה, מתקדמים ועוד ועוד.. אף פעם לא נגמר.) מציעה לך, לשבת עם דף ועט ולכתוב 5 דברים שאת מעריכה בך או אוהבת בך..(בהתאם למה שמרגישה שצריך חיזוק) ולתת 2 דוגמאות לפחות מהיומיום, שראית את זה וחווית.
דבר נוסף, כשאת רואה אותו בסניף או חושבת עליו מידי, אל תנסי להילחם במחשבה הקיימת, הנוכחית. אלא, תנסי להכניס מחשבה חדשה. חז"ל מלמדים אותנו שאם יש לנו מחשבות של יצר הרע- משכהו לבית המדרש. זאת אומרת, יצר הרע נכנעו בזמן שיש לנו בלב ריק מסוים וכדי שיעזוב אותנו, אנחנו צריכים להביא משהו אחר טוב ועמוק עם תוכן וחידוש שימלא אותנו.
אם זה בסניף, אז להעסיק את עצמנו בדברים טובים ומשמחים- מפגש עם חברות, לתת לעצמי להיות נוכחת בו. לעשות פעולה, לתת לעצמי להיות נוכחת בו.
ואם זה בבית ובשאר העיסוקים, להכניס לעצמי דברים ביומיום שאני אוהבת, שממלאים אותי, שמשמחים. אם זה חוג מסויים או תחביב, אז להשקיע בו. אם זה לצאת עם חברות, לחשוב על התנדבות שאני אוהבת. דברים שממלאים מבפנים.
נקודה לסיום, אולי כדאי לשאול את עצמי כמה שאלות ואם זה יעזור אז לכתוב את התשובות.
- למה הוא כל כך נכנס לי ללב?(מה זה מספק לי? זה קצת חוזר לעצה הראשונה שכתבתי.)
- מה הרווח שאני מקבלת כשאני משאירה אותו במחשבות שלי? במילים אחרות, מה יקרה אם אפסיק לחשוב עליו? (יפסיק משהו טוב.)
- מחשבה לעתיד: איך אני מקבלת את הרווח הזה על ידי משהו אחר שאני עושה?
אם את מרגישה שזה מורכב לך להתמודד עם זה לבד וצריך עזרה חיצונית, המון פעמים זה עושה טוב לשתף בזה אדם מבוגר, מדריכה, הורים, מורה... לחשוב יחד.
אהובה,
זה יכול לקחת זמן אבל אני בטוחה שזה יביא לפנינים חדשות, למפגש שלך עם עצמך עמוק יותר ויפה.
מאמינה בך.
יהודית