איך להיות חלק מיום הזכרון בתור בת 15 שאיננה חיילת?

שלום צופיה יקרה.

ההרגשה שאת מתארת בשאלתך נשמעת מורכבת ולא פשוטה. לפעמים עולה לנו רצון גדול לעשות משהו אבל אנחנו לא מוצאים כיצד אנחנו יכולים לעזור ולהשפיע בתחום הזה… היום הזה זה הזדמנות מיוחדת למצוא תחום שבו אנחנו יכולים להשפיע מהכוחות שלנו לאו דווקא ישירות בהקשר הבטחוני או הצבאי למדינה, אלא שיהיה קשור לתחושת הכלליות ולמסירות הנפש של אנשים רבים בעם. השאלה שלך גם היא הזדמנות מיוחדת מאוד שמשקפת רצון גדול לחיבור לעם שלנו.

בשאלה שלך את מתארת את הרצון להיות חלק מהאבל הלאומי ותחושת שייכות לתחושות העם ביום הזה… תחושה כזו באה לידי ביטוי בדרך כלל בצבא, באופן מעשי כשחייל נלחם ומוכן להסתכן בשביל עם שלם. בעולם האמונה הרוחני אנחנו מאמינים שיש השפעה למעשים שלנו גם אם אנחנו לא רואים אותם בפועל. אנחנו מאמינים שיש כוח לברכה של צדיק, שיש משמעות למצווה ולכל דיבור קטן. כחלק מזה אנחנו מאמינים שאם אנחנו נותנים את חלקינו במאמץ לאומי גם אם זה לא ניראה לעין יש לכך השפעות נרחבות. ולכן אם את רוצה להרגיש חלק מהכלליות של האבל יש דברים נוספים שניתן לעשות גם ללא הגנה בגוף על המדינה…

אז מה כדאי בכל זאת לעשות?

1. חיבור לאובדן של החיילים הרבים שאיבדנו, באופן פשוט של סיפורים ושירים עליהם- כך נכיר את האנשים הגדולים שאיבדנו בדרך להקמת המדינה. ונבין את הגודל החשיבות של המדינה בכך שהסכמנו לוותר על טובי בחורינו.

2. נלך לאורם- ניקח מאדם שנפל תכונה מיוחדת או משהו שהוא נהג להקפיד עליו כי באופן פשוט כשאדם נהרג הוא מפסיק להפיץ את הטוב שלו ולכן מוטלת עלינו החובה להמשיך ולהפיץ את הטוב שלו הלאה. יש הרבה עמותות התנדבות וחסד שמנציחות אנשים שנהרגו ומאפשרות לנו דרכם להוסיף מהטוב שלנו לעולם.

3. את מדברת בעיקר על הרגשה שאת רוצה להרגיש כחלק מהאבל, הייתי ממליצה לך לחשוב איזה דבר את רוצה לעשות כדי לחוות את ההרגשה הזו? לבקר משפחות שכולות או לשלוח מכתבים? להתנדב או להתרים כסף לעמותות שעוזרות למשפחות שכולות?

לסיכום: בשאלתך תיארת את הרצון להרגיש חלק מהאבל הכללי של העם שלנו ביום הזכרון. ראינו שמדובר באפשרויות שונות שכוללות בתוכם הוספת טוב לעולם ועזרה לאחרים כחלק מהאבל על האנשים המיוחדים שנפלו. העלנו אפשרויות שונות לדרכים בהם ניתן לתרום שנוגעות בהוספת טוב וחיבור אישי לאבל ולאובדן…

לסיום אוסיף שבזכות האנשים היקרים האלו יש לנו מדינה, יש לנו ארץ אהובה כל כך, חשוב מאוד לזכור לא להתלונן על הארץ, להנות ממנה כמה שניתן, לאהוב אותה ולהעמיק וללמוד את החשיבות שלה והחיבור שלנו אליה.

בכל מקרה כדאי לחשוב אולי יש דמות של חברה או מדריכה קרובה שתוכלי לשתף אותה בדברים האלו- להתחבר יחד איתה או דרכה להרגשת הכלליות הזו.

בהצלחה רבה,

תוכלי לפנות שוב בכל עת!

כל טוב ורק אור

תחיה