לא שומרת נגיעה

חנהלה, שלום.
צריך להפריד את שאלתך לכמה תחומים: מידת ההתערבות של ההורים בילדיהים, מחוייבות להלכה, וטעמי ההלכה.
לגבי התערבות ההורים: הם בודאי רוצים את טובתך, ומודאגים מאד מכך שאינך שומרת על גופך בהתאם לנורמות שבהם הם חיים. זוהי חובתם של הורים לדאוד לילדים. כיצד דואגים: האם ניתן לרתק בת חמש עשרה, האם ניתן לסגור ולשלוט בחבריה - זו שאלה אחרת, התלויה בהקשרים חברתיים שלך ושלהם (עליהם איני יודע דבר).
לגבי מחויבות להלכה - איני יודע אם את "ויתרת" על איסורי נגיעה בלבד או שגם ויתרת בתחומים אחרים (שבת, כשרות וכו'). האם את מבטאת בהתנהגותך זלזול או שאת מכבדת את סביבתך ומבקשת שיכבדו גם אותך. אל תעני בקלות לשאלה זו. תבחני את עצמך. כמה פעמים את מבטאת בהתנהגותך זלזול לאורח חיים דתי? אני חושב שהמתח עם ההורים יכול להצמצטם אם הם ירגישו שאת מחפשת תשובות לשאלות בכנות.
הנגיעה כשלעצמה היא דבר נפלא. הקשר הפיזי בין איש ואשה מבורך על ידי הקב"ה בתורה ובחז"ל, אולם דווקא בגלל שהוא כל כך טוב ויפה מבקשת התורה לשמור אותו כמו אבן טובה. נסי להכנס לחנות לתכשיטים ולבקש מהמוכר למשש את הכלי היקר ביותר בחנות. הוא יעיף אותך מכל המדרגות. המגע הפיזי בין איש ואשה עולה לאין שיעור מכל תכשיט יפה, ודוקא משום כך אנו מבקשים לתעל אותו למקומו הנכון: ליחסים שבין איש ואשתו.
את כבר זמן רב לא שומרת נגיעה. תבדקי אם כל מי שנגע בך הצליח להתחבר לשורש נשמתך ולהוויתך או שהיה זה הנאה גופנית חולפת. יש גם נגיעות הפוגמות בתמימותך וגם הן יכולות לבוא מהנאת רגע, אלא שאת מחיר ההנאה הרגעית תשלמי את ולא הבנים שיעלמו כמו שבאו. תזהרי חנהלה, את חייבת לבדוק לאן את הולכת.
בברכה
בני לאו