שאלה
ישנו קושי מסויים באמונה ובידיעה בזה שאנחנו העם הנבחר. אולי הייתי יכול לחיות עם זה בשקט לולא אותה הלכה על "איסור חילול שבת לשם הצלת גוי".
אני מאוד מאמין בהיותינו עם סגולה, אבל בעיקר מהצד של האחריות הגדולה ולא מהצד של העליונות הגזעית.
כמובן ש"איסור חילול שבת לשם הצלת גוי" מצוי כולו בצד ה"עליון" של היהודי ולא בצד של האחריות שמוטלת על היהודי.
אני חושב שכיום ואולי גם אחרי השואה. אני לא מדמיין אף אדם "עובד ה'" באמת נותן לגוי למות לו לנגד עיניו בכדי לא לעבור על חילול שבת. וממש לא בגלל חילול שם ה'. זה רק תירוץ.
קשה לי להאמין "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ולחשוב שהתורה מצווה עלי דבר כזה.
איך אפשר ליישב קושי זה?
תודה.
תשובה
שלום
נתחיל מהסוף- כיום ישנה חובה על כל אחד להציל גוי, כולל באיסורי שבת.
השאלה היא מדוע.
חז"ל הגדירו שמחללים שבת להצלת גויים משום 'דרכי שלום'.
ההבנה הפשוטה היא הבנה של אינטרס.
אם לא נציל אותם, לא יצילו אותנו, ואולי אף יכו בנו. זה ודאי נכון גם היום, שכן יפגעו ביהודי חו"ל בבתי חולים כנקמה על כך שיהודים רופאים לא יחללו שבת להצלת גויים.
אמנם, הגאון רח"ד הלוי במאמרו ב'תחומין' הגדיר שלדעתו אמירת חז"ל שיש לחלל שבת להצלת גוי משום 'דרכי שלום' אינה באה כאינטרס, שמא לא יסייעו לנו כשנצטרך, אלא שחז"ל התכוונו ש'דרכי שלום' הוא ערך עצמי הדוחה שבת גם להצלת גוי.
זו אינה ההבנה הפשוטה בחז"ל.
המשנ"ב אף זעק על אותם הרופאים המחללים שבת מדאורייתא להצלת גויים, וכתב שבימינו זה אינו מסוכן.
אך כבר תמהו על דבריו כל גדולי האחרונים, ודבריו נדחו.
לכן, כך או כך, למעשה יש לחלל שבת להצלת גוי, או מסיבה עקרונית או מסיבה פרגמטית.
ובעניין העקרוני- גם אני לא זכיתי להבין את רוממות דברי חז"ל שערכה של שבת גובר על הערך של הצלת צלם ד' העומד למות.
אך אני משפיל ראשי ודעתי הקטנה בפני חז"ל, ואני ממליץ לכולנו לנהוג כך.
כל טוב