לאיזו מטרה לומדים בישיבה

בס"ד
שלום רב,
טוב שאתה שואל מפני שהמציאות שלך בישיבה מבלבלת אותך לרגע, לכן צריך לעצור ולעשות סדר.
בישיבה משקיעים עמל רב בתורה - ובצדק, הישיבה היא מקום ללמוד תורה.
אבל לא עושים זאת באותו מובן שבו לומדים באוניברסיטה.
ההבדל הוא שאוניברסיטה רואה עצמה כמקום שמטרתו לחקור ולדעת כמה שיותר.
הישיבה אינה רוצה לחקור ולדעת אלא למלא את רצון ד'.
לכן בישיבה עוצרים את הלימוד לצורך תפילה, ואף מאריכים בתפילה. בישיבה לא מתמקדים בלימוד אחד - מתרחבים למספר מקצועות לימוד שהמשותף בהם הוא ההתעלות האישית.
הישיבה היא מקום שבו מבקשים יראת שמים.
את התורה לומדים מפני שהיא דבר ד', ובאמצעותה מבקשים את הקרבה אל ד', את האהבה והיראה, את הרצון לדבוק בד' ולקיים את מצוותיו במסירות.
לכן מי שלומדים בישיבה מתוך אוירה תחרותית, מתוך קנאה וכבוד, הם אולי מתחזקים בתורה אבל מאוד נחלשים במידות. החולשה במידות מרחיקה אותם מהקדושה והטהרה שהם האוירה הנכונה הנדרשת ללימוד בישיבה.

אתה כותב: "להיות ראשון והכי טוב שיש" אם תעמיק במשפט זה תראה שהוא כולו רק תדמית חיצונית ושקרית. אולי יש מישהו בישיבה שחושבים עליו שהוא "ראשון והכי טוב שיש" אבל מי יודע מה באמת קורה בתוכו פנימה,
אולי הוא סתם גאוותן?
אולי יש בחור אחר, שיש לו השגים רבים יותר אבל הוא לא מבליט אותם?
ובכלל מי אמר שההשגים קובעים?
אולי הראשון אצל הקב"ה הוא הבחור שהכי מתאמץ למרות שאינו משיג הרבה?
ואולי זה אתה! למרות שאתה איטי, אולי הקב"ה מודד אנשים לפי ההשתדלות שלהם - ואתה הכי משתדל?
ואולי אתה לא הכי משתדל ויש אחרים איטיים ממך אבל גם משתדלים יותר ממך והם אהובים על ד'?
אתה צריך להתרחק מכל קנאה ('קנאת סופרים תרבה חכמה' זו מלאכה מיוחדת שאצל רבים הופכת להיות קנאה פשוטה ורעה - לכן אל תנסה, גם לא 'קנאת סופרים').
אתה צריך להפסיק את התחרות עם האחרים. אל תשווה את עצמך לאחרים. תעבוד הרבה על תיקון מידות, בראשן מידת הענווה שנמדדת ביכולת לקבל את האחר באהבה בלי למדוד ולהשוות בינך לבינו. את ההשגים שלך בישיבה אי אפשר (וגם לא צריך) להשוות לאחרים.
תגדיר לעצמך 'מטרת על' בשהותך בישיבה: אהבת תורה ויראת שמים; אהבה ודבקות בד'. כל שאר השאיפות בלימוד ובקיום מצוות, יהיו הדרך להגשמת המטרה הזו.