שאלה
יש לי שאלה שהיא דיי בסיסית להבנת החיים והאמונה והיא מטרידה אותי זמן רב.
אם בעבר החלטתי כל מיני החלטות, מכל מיני מניעים שליליים כמו לחץ, מה יגידו, חוסר ביטחון עצמי וכד', והתוצאה של אותן החלטות גרמה לי לסבל. היום אני במצב שאני כל הזמן אומרת לעצמי- למה החלטת ככה, ולמה עשית כך. אני מודעת לכך שזה לא עוזר, אבל זו לצערי דרך החשיבה שלי כרגע. אני מודעת לכך שעליי להשתנות מבחינות מסויימות ואני מנסה לעבוד על זה. שאלתי היא- האם יש רובד נוסף לדברים? כלומר האם אני יכולה לחזק את עצמי גם מבחינת האמונה ולהגיד שנכון שבמבט לאחור שגיתי- אך אם זה קרה- זה היה אמור לקרות כי כך גם נגזר עליי. קראתי בספר של ר' נחמן שאדם לא נוקף אצבעו למטה אם לא מכריזים עליו מלמעלה. אז האם מלבד הטמטום שלי, הסבל הזה גם הגיע לי ממידת הדין/ כפרת עוונות/ לטובתי מכל מיני סיבות?
תודה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את נמצאת כרגע בתוך ברור עם עצמך. השאלה שלך באה מתוך הברור ומבטאת את החויה של חשבון הנפש הנוקב שאת עורכת עם עצמך.
הדבר מתבטא בכך שאת מדברת על ה-"טמטום שלי", זה ודאי ביטוי מוגזם ולא נכון.
אדם צריך לדון עצמו לכף זכות. את לא מטומטמת ולא פועלת מתוך טמטום, את כרגע מאוד מבקרת דברים שעשית והכל נראה לך מאוד שלילי.
בהמשך הברור, כשהוא יתקדם ויבשיל יותר, יהיה לך הכוח לקבל את הטעויות שעשית, להבין ולהשלים עם הלחצים שהיו לך בגלל ה-'מה יגידו' וכד' ולא לכעוס על עצמך.
באפן כזה כל רצף החיים שלך יהיה מקובל ואהוב עליך - כולל הטעויות שעשית בבחינת "כך פעלתי אז מפני שלא היו לי כוחות הנפש לפעול אחרת".
המטרה שלנו היא לא לראות את החיים שלנו מלאי סבל, אלא להפוך את הקשיים והכאבים לכוחות בונים ומקדמים, כך החיים שלנו יצטיירו בעיננו כתהליך מתפתח ומשתכלל שלכל שלב בתוכו היה תפקיד בונה.