שאלה
לכבוד הרב השלום והברכה !!!
לפני מספר ימים , נסעתי לטיול יחד עם
קבוצת חברים שאיתם אני נמצא בקשרי ידידות
תעסוקה , והשייכים ל"גוף " מכוחות
הביטחון . וכתבתי הדגשה זו עקב היות רוב
הקבוצה לא דתית .
לפני הטיול -כאשר החליטו על מסעדה זו
לארוחת צהורים , בררתי אצל מספר אנשים
האם מסעדה זו כשרה , והתברר לי למיטב
ידיעתם של אותם אנשים שהמסעדה לא כשרה
עקב כך שהיא פתוחה בשבת -נמצאת בתוך אתר
נחל דן ומשרתת בעיקר נופשים שממילא מחללים
שבת בכדי להגיע למקום זה .
יצויין שהמסעדה באופן כללי מוכרת מאוד
ולכן רבים האנשים האוכלים שם בטיוליהם בצפון
והבחירה בה נעשתה לאו דווקא מתוך היות
אותה קבוצת אנשים "אנטי " לציבור דתי -
אלא שיקולי נוחות .
מכיון שהיינו שלושה דתיים באותה קבוצה -
אחד מאיתנו חוזר בתשובה בכיוון החרדי
יותר ושניים -מהציבור הדתי לאומי
החלטתנו שבמידה ולא נוכל לאכול שם לאחר
בדיקה במקום -נאכל בקרית שמונה הנמצאת
במרחק כמה דקות נסיעה .
אך כאשר הגענו למסעדה -הפלה ופלא -פתאום
הסתבר שהמסעדה כשרה -בהשגחת הרבנות בקרית
שמונה וישנו משגיח במקום .
כאשר שאל אחד החברים את המשגיח האם המסעדה
פתוחה בשבת -המשגיח ענה לו סתמית -המסעדה
בהשגחה מ א-ו והיא פתוחה בשבת .
דבר זה היוה בעיננו פליאה גדולה כי עד כה
לא שמענו על רב או רבנות שנתנו הכשר
למסעדה הפתוחה בשבת ומשרתת בעיקר נופשים
שממילא מחללים שבת (ולא חדר אוכל במלון
או מסעדה עירונית שניתן להגיע אליה ברגל
ולשמור על הכשרות גם בשבת )דבר זה יצר
ביננו ויכוח האם מותר בכלל לאכול במסעדה
כזו , האם זו דעת הרבנות הראשית לישראל
והאם נותן הכשרות יודע שהמסעדה פתוחה בשבת
ואין כל בעיה עםזה .
כמו כן , במצב כמו זה שהחברה הלא דתיים
רואים תעודת כשרות ומשגיח -ואילו אנחנו
בגלל עניין הפתיחה בשבת - לא אוכלים
במסעדה זו (מה שהחלטנו בסוף עד שנשמע
תשובה הגיונית ) לא יכול לגרום לפירוד
ולהרגשה שאנחנו כמו החרדים וכל ה"דו
תשובה
ב"ה כ"ז מנחם-אב תשס"ב
לאסף שלום!
ראשית אתה יכול לפנות לרב צפניה דרורי שליט"א בנושא זה.
אני יכול לומר לך את מה שידוע לי, למרות שאינני עוסק בפועל בנושא כשרות.
קיימת בעיה הלכתית - מחלוקת ראשונים לגבי כלים שבשלו בהם בשבת, בנושא הכשרות, יש ראשונים שאוסרים להשתמש בכלים אלו ויש המתירים,
אם בעל המקום מתחייב שלא להשתמש בכלים שבשלו בהם בשתב בימי החול, ובימי החול להקפיד על כל דיני הכשרות מעיקר הדין לא צריכה להיות בעיה, אבל הרבנות בהרבה מקומות איננה מוכנה להעניק כשרות למקום המחלל שבת, על מנת לנסות למנוע מציאות זו או שלא לתת "הכשר" כביכול לחילול שבת או בעיה של חוסר נאמנות של בעל המקום בנושא הכשרות אם הוא מחלל שבת במקום זה.
מאידך קיים ציבור רחב המעוניין לאכול אוכל כשר, אבל לא יטרח להגיע למקום כזה אם הדבר יהיה כרוך בנסיעה, ובלית ברירה יאכל במקום ללא תעודת כשרות, ובמקום כזה סביר להניח שיכניסו מוצרים שאינם כשרים כיון שאין שם שום פיקוח, ולכן מספר רבנים בארץ החליטו שעדיף להעניק למקומות אלו תעודת כשרות, ולהתנות איתם שבשבת ישתמשו בכלים אחרים על מנת שהאוכל המוגש בימי חול יהיה תחת פיקוח ויהיה כשר, ובכך למנוע מכשול מהמוני בית ישראל המעוניינים באוכל כשר.
דעתי האישית נוטה לכוון השני, ועל מנת לחזק כוון זה נלע"ד שניתן לאכול במקום זה.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת