שאלה
הרב שלום.
אני עדיין לומד בתיכון בגרויות מבחנים...
כל הצלחה שלי במבחן אני משדתל לזכור שזה מה'ולא ממני.גם בעת כישלון אני משתדל לקבל זאת באהבה ואני יודע,ברוך ה', שהכל לטובה.
אומנם, היה לי ניסיון קשה שלא יכלתי פשוט לעמוד בו. למדתי למקצוע, תרגלתי, השקעתי התפללתי חודשים שה'יבוא לעזרי במבחן,כי שוב אני יודע שכל מה שאני עושה הוא רק אחוז קטן לעומת מה הקב"ה עושה.לבסוף לא הצלחתי במבחן. כאב לי מאוד,בכיתי,רציתי פשוט למות.נשבר לי מכל הנסיונות פשוט נכנעתי ליצר שלי ונתתי לדכאון להתפשט.
אני עדיין מדוכא,ופשוט אני לא מוצא כוחות להמשיך להלחם נגד יצרי כמו כל הפעמים שמצאתי.
התפילות שלי לא יוצאות מתוך כוונה,אלא מדכאון ומרמור כזה שאומר"אוף..אוף מה לא עשיתי בסדר?"
מה עלי לעשות כדי שרצוני יהיה כרצונו?(שהתכנון שלי יהיה כתכנון שלו).
ומה עלי לעשות כדי שהדיכאון יהפוך לשמחה ?
תשובה
שלום
העיקר בגילך הוא גיבוש האופי.
ד' מסייע לך בגיבוש אופי של לוחם, שאינו מוותר ומעפיל אל הפסגה אליה הוא שואף.
תתרכז בזה. לא להתרכז רק בתוצאה, כמה קיבלת במבחן, משום שלמרות שזה חשוב, זה אינו עיקר פיתוח האישיות שלך. העיקר הוא המאמץ, קניית הכלים לחיים כיצד לא להתייאש ולהמשיך הלאה.
לכן, תודה לד' שמחזק אותך לשוב ולנסות, לא להכנע ליצר ההרס והמוות אלא לחיות בשמחת יצירה.
כל טוב