כיצד להכריע בין גישות בעבודת ה'

בס"ד
שלום רב,

אתה, כמו כולנו מושפעים מהחשיבה המערבית שהיא תולדתה של הפילוסופיה היוונית (הגיון דו ערכי) ההנחה שלה היא שלכל שאלה יש רק תשובה אחת נכונה. אבל החשיבה הישראלית השורשית לא מחפשת תשובה אחת, אנחנו מבינים שעולמו של הקב"ה מורכב ולכן לשאלות יהיו מספר תשובות ואולי אף לא תהיה תשובה – וזו התשובה!

הרב סולוביציק במאמרו "איש האמונה הבודד" מציין בהערת שוליים (הוצאת 'מוסד הרב קוק' עמ' 47 הערה 41):
"החשיבה ההלכתית הפוזיטיבית היא דיאלקטית. חשיבה זו מקבלת את הכללים של הגיון חד ערכי ולא הגיון דו ערכי. ההלכה הפוזיטיבית מעולם לא החשיבה את העקרון הקלאסי המקודש של 'האמצע היוצא' או העקרון של 'הסתירה'. תכופות הניחה ההלכה כי X אינו A ואינו B או שהוא A וגם B בעת ובעונה אחת. ראוי לציין כי החשיבה המדעית עברה כברת דרך ארוכה עד שגילתה שהמאורע הקוסמי המסובך אינו נתן להסבר הגיוני דו ערכי".

הדברים הללו נראים לך מוזרים לכן אמחיש אותם בדוגמה פשוטה – בוא נבדוק - מי מהבאים הוא קרוב משפחה שלך, ומי כבר לא קרוב משפחה שלך!
אחיך? – כן, ודאי!
אשתו? – גם כן,
אחותה של אשתו (הגיסה של אחיך) – קרובת משפחה שלך?
ואם תאמר כן! אז בעלה של הגיסה של אחיך?
ואמא שלו?
מתברר שלמושג "קרוב משפחה" אין הגדרה ברורה – למרות שהוא מושג מאוד ברור, וברוב המקרים יש לנו תשובה נחרצת אודות כל אדם, אם הוא קרוב או לא קרוב. אבל מתברר שיש מספר אנשים שנמצאים בקו מטושטש שם אין תשובה ברורה לשאלה....

עלינו להבין שהכל מורכב, מאוד מורכב!

לכן בחז"ל יש ריבוי מחלוקות עצום – כל הלמד משנה וגמרא נוכח שמחלוקת אינה תקלה או מקרה, המחלוקת היא ענין מרכזי ביותר בתורה שבעל פה (יש משניות המתמקדות דווקא במחלוקת, באות להדגיש אותה: "אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה..." מסכת ברכות פרק ח משנה א).

אתה מצפה למצוא 'אמת מוחלטת אחת' שתנחה את דרכך. כל פתרון אחר נראה לך 'לא רציונאלי'. בדרכי הנגלה אנו יגעים לקבל תשובה אחת פשוטה. אבל בהתבוננות פנימית מבינים שהמציאות מאוד מורכבת ולכן גם תורה שמדריכה במציאות כזאת חייבת להיות מורכבת.
זו הבשורה של פנימיות התורה: ככל שמעמיקים מגלים עד כמה הדברים יותר ויותר מורכבים.
אנחנו מדברים על עשר ספירות (חלקן אף סותרות זו את זו כגון ספירת החסד לעומת ספירת הגבורה) חמישה כוחות, ארבעה עולמות, שלשה קוים...
כל ספירה משקפת את כל עשר הספירות (כמו שאנחנו מציינים בספירת העומר: גבורה – שבחסד, תפארת שבחסד... וכו')

בנושא שלך, בשאלה: 'מהי הדרך הנכונה', עוסק הרב קוק במספר מקומות. באורות התחיה (פרק יח) הוא אומר: "שלשה כחות מתאבקים כעת במחננו. המלחמה ביניהם נכרת היא ביותר בארץ-ישראל" כוונתו שם לכוחות הפוליטיים המרכזים שפועלים בתוכנו גם היום: "הקדש (דתיים) האומה (ימין) האנושיות (שמאל)" ומסכם שם הרב קוק שמצד אחד, אומה בריאה צריכה את כל הכוחות הללו, האמת כוללת את כל שלשת הכוחות. מצד שני, אדם יכול להניף ולהתמסר רק לדגל אחד – אדם לא מסוגל להתמסר לכמה דברים – הנפש שלנו לא רחבה דיה לשם כך. לכן האדם ההגון והאמיתי יתמסר כולו רק לדגל אחד, ולאורו ילך ויתקדם.
אבל מכאן צריכה לבא הסובלנות וההערכה כלפי נושאי הדגלים הנוספים: "ויחד יתועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כשרונותיו יותר מסגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו".

אם כך התשובה היא שכל הדרכים והגוונים, כל השיטות והאפשרויות, כל מה שנעשה לשם שמים, אכן נדרש. גם מחלוקות שישנן בדברים אלו ראויות הן, וסופן להתקיים שהרי אלו כמחלוקות הלל ושמאי – שהיו לשם שמים.
צריך את החסידים והמתנגדים, הציונים לאומיים והחרדים, הפסיקה האשכנזית והספרדית...

באשר אליך – אם המושג 'מתחבר' זר לך – אז תחשוב במושגים אחרים: במה אתה יותר מוכשר, למה אתה נוטה יותר, מה אתה אוהב...
הדברים קשורים גם בקורות חייך עד היום, בבית בו גדלת, בחינוך אותו קבלת...
העולם ועם ישראל צריכים (=אני מצטט כאן מהדילמות שהבאת בשאלה שלך ומציע אותם כמורכבות שכל צדדיה נדרשים):
גם קציני צבא בכירים שיש להם יראת שמים גדולה וגם תלמידי חכמים שמסורים כולם רק לתורה.
גם ישיבות קו, גם ברסלב, גם גוש, גם רמב"מיסטים... גם חרדים, גם שסניקים, גם חוזרים בתשובה גם... וגם... וגם....

ובתוך הישיבה צריך גם רבנים ותלמידים שידגישו את לימוד התנ"ך וגם מי שיתמקדו במחשבת ישראל... ודאי חייבים שיהיו כאלה הלומדים גמרא אליבא דהלכתא וגם אלו שלומדים בעיון ובהעמקה (כאמור לעיל: כל אחד מתמסר בעקר לדבר אחד, אי אפשר להתמסר לכל המטרות).

בעניין לימוד בספרים. חוזרת העמדה המורכבת שעולה מעצם המגבלה שלנו, איננו יכולים לקרוא הכל, גם לא ללמוד הכל, ודאי שלא לדעת הכל. גם כאן חוזרת העמדה המורכבת: מי שענינו 'מחשבת' ישקיע יותר בלימודי מחשבת, מי שענינו 'גמרא' או 'הלכה' – ישקיע יותר באלו... כך כל אחד מוצא עצמו על פי נטיתו וכשרונו – והעולם מתברך מכל אלו יחד מפני שהעולם צריך הכל.

אחתום דברי בציטוט ממאמר שנקרא 'העונג והשמחה'. הרב קוק מתאר את התזונה המגוונת של האדם, העקרון היחיד ביחס למזון – שיהיה בריא! אבל אף אחד לא יקבע שנכון יותר לאכול מלפפון או עגבניה... כך הענין לגבי המזון הרוחני, הגיוון בא לאפשר לכל אחד לבחור את הראוי לו - ומתוך כך הלימוד שלו יהיה משמח, מענג ומרומם הרבה יותר:

'לשמירת הטעם הטוב, וההרוחה הנפשית של האדם ביחם למזונו הגופני, הוכנו בעולם, מחסד המשביע לכל חי רצון ב"ה, מיני מזון רבים ושונים, שיכולים להתחלף לפי כל אחד ואחד, לפי מצבו, טעמו, ולפי זמנו, ולפי תקופת היום והשעה, ולפי פרקי השנה ומשך החיים. וההתרחבות של הבחירה היא מתאמת אל הנטיה הפנימית, בבע"ח הטבעים בתכלית שלמותם, ובאדם רק אם הוא בריא בגופו ונפשו כראוי לו.

המזון הרוחני יש לו ג"כ זה הכלל: "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר כי-אם בתורת ד' חפצו". על-כן מוכרח הדבר שכל הככר הגדול של הרחבתה של תורה יהיה נגול לפנינו בכל רחבו, בכל מקצעותיו השונים והמרובים, למען נוכל להיות מוכנים לכון את הזמן והנטיה לפי החפץ הפנימי לרוות צמאוננו בערך המכוון בנטיותינו פנימה. כדי שלא לבד הידיעה והתועלת נקבל בלמודנו, כי- אם גם שפע הברכה החיים והשלום, של הענג והשמחה הפנימית, שהם ירחיבו צעדיני וינשאו את רוחנו, ברום עזה של תורה, שרק מרב כל נוכל בטח לעבוד את ד' בשמחה ובטוב לבב'.
עקבי הצאן עמוד קיח