שאלה
שלום רב.
רציתי לשאול שאלות לגבי שני נושאים.
האחת קשורה לכיבוד הורים ותפילה, והשניה לסיום מסכתות.
1. נסעתי אם האוטו לבית הכנסת כדי להתפלל, וכשהגעתי, הכנסתי את המפתחות לכיס והתפללתי. באמצע תפילת העמידה, אבי נכנס לבית הכנסת וסימן לי שהוא צריך את המפתחות. מה עלי לעשות במקרה כזה? האם להפסיק על מנת לתת לאבי את המפתחות או להמשיך בתפילה. לא ידעתי מה לעשות באותו זמן. לבסוף, עצרתי אחרי ברכת "שים שלום" והוצאתי את המפתחות ולאחר מכן המשכתי בתפילתי.
2. ראיתי באחת ההוצאות של התלמוד הבבלי, בכרך של המסכתות מעילה, קנים, תמיד ומדות, ראיתי שהובא "קטע סיום מסכת" רק אחרי מסכתות מעילה ומדות. מעילה מובן לי למה. למה אין אחרי מסכת קנים את "קטע סיום המסכת", כי היא רק משניות ללא גמרא? וכמו כן לגבי מסכת תמיד שרק לחלקה יש גמרא, למה לא מובא בסופה קטע זה?
ובנוסף, למסכת מדות, אני משער שמופיע סיום מסכת אחריה מכיוון שהיא מסכת המורה על סוף סדר קדשים. לסיכום, אחרי אלו מסכתות המוזכרות לעיל אני יכול לומר את "קטע סיום המסכת"? וכן ראיתי שמסכת מדות מופיעה לפני קנים בסדר המשניות, אולם בסדר לימוד התלמוד הבבלי לומדים את קנים, תמיד ואז מדות. למה זה?
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
תנועת יד בתפילה ('רמז בידו') נחשבת הפסקה קלה ויש לה מקום אם היא באה למנוע טרדה שפוגעת בכוונה. לכן יכולת להוציא את המפתחות מהכיס ולהניח על השולחן גם בתוך התפילה - עדיף בין ברכה לברכה.
נציין שגם ללכת ממקום למקום כאשר משהו מאוד מטריד ופוגע בכוונה זו לא הפסקה שפוגעת בתפילה.
רק דיבור מהווה הפסקה שפוגעת בתפילה.
ועיין
http://ph.yhb.org.il/02-17-15/
באשר לסדר המסכתות - יש הבדלים קלים בסידור המסכתות בין התלמוד והמשנה.
באשר לסיום מסכת - רק סיום מסכת גמרא נחשב לסיום מסכת. בלימוד משנה מקובל שסיום סדר משניות ראוי לשמחה כמו סיום מסכת.
ועיין
http://ph.yhb.org.il/04-13-05/