שאלה
בס"ד
שלום!
אני אודה מאד מאד אם הרב יוכל להשיב לי - לתת עצות על שאלותי:
א. מאחר ואני מאד עובד על המידות, אז אני מאד "עירני" ושם לב לכל דבר שלא בסדר שאני עושה. ולפעמים אני ממש "אוכל" את עצמי מבפנים. ושואל את עצמי "למה אמרתי לו ככה?! " ואני כועס על עצמי.
מה עושים?
איך אדם מגיע לאהבת עצמו = לא יתרגז כ"כ על עצמו , על אף החסרונות שלו? ועל אף הדברים הלא בסדר שהוא עושה? כי לפעמים אחרי איזו אמירה לא יפה או לא בסדר שאמרתי אני חושב על זה ומשקיע בזה המון מחשבה.
ב. כמו שאני כועס לפעמים על עצמי, אני גם כועס על אחרים , ואני מאד עירני לדברים שהזולת לא עושה כשורה או לא מתנהג יפה. ואני שם לב לכל פרט שהזולת עושה לא בסדר.
מה עושים?
על איזו מידה לעבוד?
ג. אבקש מהרב שיתיחס לדוגמא הבאה: אמא באה הביתה אחרי העבודה ומתחילה לצעוק "למה הכוס לא במקום?" מי שם פה את המגבת?!" "ראובן! אתה לקחת את המגבת מהמקום?" וכל הבית נכנס ללחץ כזה. זה משגע אותי. זה מרגיז אותי.
האם הכעס הזה (שלי) זה מגאוה?
ג. מה עושים כשמתרגזים?
תודה רבה !!!
תשובה
בס"ד
חכמינו לימדו אותנו לומר "וידוי" אחרי תפילת י"ח כדי שזה יבוא מתוך רוממות ועוצמה ולא מתוך חולשה. כמו כן הם לימדו אותנו לא לומר "וידוי" פעמים אחת אחרי השניה, רק פעם אחת. כמו כן הם לימדו אותנו לומר אחרי ה"וידוי"את הי"ג מידות על מנת שנדע כי ה' הוא אל רחום וחנון וכו'.
עוד אני מציע לך ללמוד על המידות מתוך המהר"ל וכד שמסביר את המעלה של המידות על מנת שתעשה כן מתוך אהבה ולא מתוך יראה.
אני חושב שאחת המידות החשובות שאתה צריך ללמוד היא לא להסתכל על אחרים כלל. לא לחשוב עליהם לא טוב ולא רע ולא איכפת לך כלל מה הם עושים.
אם היא היתה שואלת אותי הייתי אומרת לה אם היא טועה או לא. אם אתה היית שואל אותי על עצמך הייתי אומר לך מה לעשות ומה לא לעשות. אין שום טעם אם אני אענה לך מה אמא שלך צריכה לעשות. זה לא יתן תועלת לשום אדם ולשום דבר. לכן לא אענה לך על זה.
מה שאתה צריך לעשות כשאמא שלך כועסת הוא לחשוב שהיא עבדה היום קשה ויש לה הרבה דברים על הראש. ואם אתם לא שמים את הכוס במקום – זה מוסיף לה עבודה עד כדי כך שהיא עלולה לקרוס. אתה לא יכול להעריך את כוחותיה כלל ולכן אתה חייב לנסות לשמח אותה ולכבד אותה ולא לדון אותה לא לכף זכות ולא לכף חובה. אתה לא שופט כל הארץ!!