שאלה
שלום הרב!!
אני מקפידה ב"ה ללכת לבית כנסת כל ערב שבת בקביעות כבר כמה שנים. העניין הוא שאני לא מצליחה להתרכז בתפילה (וזה קורה בעיקר בבית כנסת) וכל פעם מחדש אני נלחמת עם היצר וזה קשה ואפילו מאוד!! כל המחשבות עולות לי לראש ואני מרגישה שאני אומרת את המילים אבל בכלל הראש נמצא במקום אחר וזה קורה לי כל פעם מחדש וזה פשוט מרגיז נורא ולא נותן לי מנוח... כל פעם מחדש אני יוצאת מהתפילה בתחושה שעוד הפעם לא הצלחתי להתכוון. אז נכון אני אומרת לעצמי התפילה חשובה בפני עצמה אבל לפעמים אני פשוט חושבת שאני משלה את עצמי... אני לא מצליחה לעודד את עצמי. אני יודעת ש"תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה" והכוונה היא העיקר, ולכן אני אומרת לעצמי כבר עדיף לא להתפלל במצב כזה.....
ועוד שאלה קטנה האם באמת חשוב שאישה תלך לתפילה בשבת בבוקר כי הרבה פעמים אני רוצה לקום אבל אני אומרת לעצמי אני כבר אתפלל בבית זה לא זה משנה...
תודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
תחילה יש להדגיש שחובת התפילה במנין חלה על גברים בלבד.
החשיבות של התפילה בציבור בליל שבת אצל בנות, היא רק מהצד הרגשי - רוחני. יש לתפילת קבלת שבת אוירה שהולמת מאוד את ההתרגשות של כניסת שבת, זו החשיבות היחידה של ההשתתפות בתפילה זו.
אם אצלך ההשפעה היא הפוכה, את יכולה להתפלל בליל שבת באיזו דרך שתבחרי כדי להגיע לתוצאה האמונית-רוחנית הטובה ביותר עבורך.
יש לציין שבתפילת ליל שבת יש גם משקל חברתי: כולם נפגשים וכו' אולי אם תתפללי בבית כנסת שלא שייך לקהילה שלך יהיה לך קל יותר להתרכז בתפילה ולא יהיו מחשבות שיסיחו את דעתך.
התפילה בציבור בשבת בבקר הרבה יותר משמעותית לבת ישראל מאשר התפילה בערב שבת. דווקא כאן יש לתפילת הציבור תוספות שלא קיימות בתפילה יחיד: החשובה מכולם היא קריאת התורה וההפטרה. נלווית לכך גם אמירת קדושה של שחרית ומוסף.