יש ערך לתפילות אם אין אהבה?

שלום וברכה.

זה באמת מצער שאמירת סליחות גורמת למריבות ולמתח, וזה יפה שאיכפת לך מכך.

אבל – השאלה אינה על חכמים שהנהיגו את הסליחות בישראל!

השאלה היא על עצמנו, מדוע אנחנו נתפסים לפעמים [רק] להגדרות המעשיות של המצוות, ולא ללב של הדברים?

כבר הנביאים זעקו "למה לי רוב זבחיכם אמר ה'"? מה ערך יש לקרבנות כשהם באים בשביל להשקיט את המצפון, ובמקביל להם עושים את העוולות החמורות ביותר?

אמנם כשאנחנו מדברים על אחרים - טוב תמיד ללמד עליהם זכות, שבודאי מתוך חרדת הדין הם לא מספיק חושבים על כל התמונה. אבל - כל אחד צריך לשאול את עצמו: מה יש לי לתקן בנושא?

אם למשל יש מישהו שכועס על אשתו שלא הכינה אוכל בזמן, וכך נשאר לו פחות זמן ללמוד תורה, הרי שהוא לא הפנים את התורה שהוא לומד: תורת חסד, תורה של הארת פנים, תורה של אהבה גדולה לאחרים וקל וחומר לאשתו. ובודאי אפשר למצוא דוגמאות נוספות.

ושוב, העיקר לא להאשים אחרים, אלא לראות מה אני צריך לתקן, לשפר ולשכלל. כשכל אחד מאיתנו ידאג לעצמו כראוי - תבוא הגאולה.

[לסיום], שיפוץ קטן: כתבת שמצוות בין אדם לחבירו חשובות יותר ממצוות בין אדם למקום, אבל זה לא לגמרי מדוייק. אנחנו לא יודעים מה יותר חשוב, מה יותר בעל ערך, אלא מה שברור הוא שמצוות אלו יותר בסיסיות.
כך קראו הנביאים השכם והערב - אין ערך להקרבת קרבנות כשהמוסר החברתי מקולקל. על דרך הכלל אפשר לומר שמצוות שבין אדם לחבירו הן קומה ראשונה, ומצוות שבין אדם למקום הן קומה שניה. האם הקומה השניה היא יותר חשובה, או שהיא נחשבת תוספת לעיקר?
זו שאלה נכבדה שאין כאן המקום לדון בה, ומבחינתנו הכל דבר ה', שאנחנו שואפים לקיימו ביראה ובאהבה.
כל טוב.