שאלה
שלום, דבר ראשון תודה רבה על הפעילות שלכם, זה ממש מדהים וקדוש בעיניי מה שאתם עושים, אשריכם.
לשאלה- בתחילת השנה היה איזה מישהו שיצא לי לדבר איתו לא מעט פעמים ומהר מאוד הבנתי שיש לי רגשות כלפיו, דברים עברו וקרו ומפה לשם אנחנו עכשיו יחד. כשהייתי 'דלוקה' עליו אז באמת דמיינתי אותנו יחד ואמרתי לעצמי שאני רואה אותי מתחנת איתו. בהתחלה,כשהתחלנו לצאת וזה כבר היה ברור לגמרי משני הצדדים, עוד היה לי פרפרים בבטן והתרגשתי לראות אותו לדבר איתו וכו'. אבל עכשיו בערך חודש וחצי אחרי (ועוד גם כל החצי שנה הזאת הייתי דלוקה עליו עד שהתחלנו לצאת סוף סוף), פתאום אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו, אני אוהבת אותו כי הוא חבר שלי וזה ברור, ואני יודעת שאנחנו רואים את אותו בית(כלומר מתאימים להתחתן מבחינת איך אנחנו רואים את הבית שלנו כו'), והשיחות שלנו קולחות, ויש לנו על מה לדבר, אני אוהבת לספר לו והוא לי, וגם אם יש שתיקות לפעמים זה עדיין נחמד. אבל מה אני עושה עם זה שאני לא יודעת אם זאת אהבה מספיקה בשביל להתחתן? כלומר אני צריכה להימשך אליו או משהו כזה?, אני לא יודעת אם אני מספיק אוהבת אותו, ואם נגיד היינו נפרדים אם הייתי ממש עצובה ומרגישה שזה פספוס, כי כמו שאומרים יש עוד הרבה דגים בים וחלקם גם מתאימים לי, איך אני אדע שהוא ה-נשמה שלי? שאיתו נועדי להתחתן? אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו בתור חבר או בתור ידיד, כי בהתחלה היינו סוג של ידידים והייתי דלוקה עליו, אבל עכשיו כבר אין לי פרפרים ואני אל כל כך מתרגשת לראות אותו.
ועוד משהו, סליחה שאני חופרת. חברות שלי יודעות שיש לי חבר, הן מכירות אותו בערך, אני הראשונה שיש לה משהו רציני אצלנו, האמת שלא סיפרתי להן והן איכשהו ידעו, וגם כל היישוב שלנו יודע עכשיו, אבל סיפרנו רק לקצת אנשים, וזה ממש מפריע לי שכולם יודעים, חברות שלי כל היום מדברות איתי על זה, כאילו זה הנושא היחיד בעולם שאפשר לדבר איתי עליו, וגם ממש מפריע לי כי הן מדברות עליי ועליו מאחורי הגב ואני כבר לא יכולה לסמוך עליהן, מרגישה שמישהו רימה אותי עם החברות האלה
תשובה
שלום לך שואלת יקרה!
ראשית, גאה בך מאוד על הפנייה אלינו. כיף לראות בחורה חוקרת ומבררת ולא נותנת לדברים לחלוף.
בשנים האחרונות אחד הנושאים החמים שהכי מעסיקים את העולם הוא בינה מלאכותית. במסגרת התחום הזה, קמים כל יום אנשים ומנסים לגלות מה יקרה מחר. אילו מחלות יפרצו בעולם, איזה מוצרים יהיו המשווקים ביותר, איזה מהומות יפרצו באינדונזיה ועוד.
אם נסתכל מסביבנו, אני בטוחה שכולנו היינו רוצים לדעת מה ילד יום. באיזו עבודה אעבוד, כמה ילדים יהיו לי, האם אצליח במבחן או לא.
מוכר, נכון? בתכל'ס, מי מאיתנו לא היה רוצה לדעת מה העתיד שצפוי לו, עם מי הוא יתחתן ואיפה הוא יגור.
אלא מה? אנחנו לא יודעים. ולא רק זאת, אנחנו גם לא יכולים לדעת.
תשאלי למה? הרי ה' לא יכל לברוא עולם פשוט יותר בו ידענו בדיוק מה העתיד שלנו? בוודאי שהוא יכל.
אז למה לא?
תארי לעצמך עולם בו את יודעת בדיוק מתי תתחתני, האם תצליחי מחר במבחן ובמה תעבדי. אם היית יודעת שתיכשלי מחר במבחן, האם היית מנסה ללמוד אליו? האם היית משקיעה ולומדת?
אם אדם היה יודע שהוא יהיה מושחת וכנראה ממש לא יהיה גדול הדור, האם הוא היה ממשיך ללמוד תורה או לעבוד על האישיות שלו?
והתשובה היא- כנראה שלא. אנחנו עצלנים מדי בשביל זה ובכלל מעדיפים את מה שנוח.
לכן, בא ה' ובוחר לתת לנו לבחור. הוא בוחר לתת לנו את אי הידיעה, לא לגלות לנו להיכן הדברים ילכו ואיך בדיוק ייראה העתיד שלנו.
מצד אחד, זה גדול ומיוחד. זה מאפשר לנו לבחור. זה מאפשר לנו לשפר את המעשים שלנו, את המידות. בידי הבחירה להשפיע על העתיד שלי, על המעשים שלי.
ומצד שני, זה מאתגר, זה דורש ממני להרכין ראש בענווה ולהיות מודעת לזה שאפילו שממש ארצה לדעת עם מי אני אתחתן, אני אצטרך לנשוך שפתיים.
אז בטח את שואלת את עצמך, מה קשורה כל ההקדמה הארוכה הזו?
כשמבינים את הבחירה שיש בידנו מצד אחד, ואת הניהול המדוייק של העולם מצד שני, קל לנו יותר להבין איך לנהל את חיינו בכל התחומים. לא סתם אמרו חכמים "ישראל מעל המזל", עמ"י לא עסוק במזל או בנשמות תאומות. איננו יודעים האם דבר כזה קיים או לא, אנחנו רק יודעים בוודאות שיש בורא לעולם שמנהל אותו בצורה הטובה והמדויקת ושאנחנו מצווים להשתדל.
ביד אחת, חשוב לזכור שאנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, וביד שניה לזכור את הכוח שניתן לנו כבני אדם להשפיע על עתידנו.
השתדלות
קשר זוגי מזמן לנו שאלה אמיתית של מה טוב לי ומה אני מרגישה שיעשה לי טוב. הרבה פעמים אנחנו נוטים להכניס את הקב"ה ואת מה נכון ומה ישר לבחירות האישיות שלנו. כלומר, את שואלת את עצמך מתוך כוונה אמיתית- האם זה הבחור איתו אני אבנה את חיי? האם זו הנשמה התאומה שלי? אולי יש יותר טוב?
ובכן, תני לי להגיד לך משהו. ריבושו"ע רוצה מאוד שתכניסי אותו למערכת הבחירות שלך, אבל את יודעת איך?
בעזרת התבונה והכלים שרכשת לך בעמל רב במשך 20 שנה, בעזרת חכמת הלב שפיתחת, בעזרת המודעות העצמית שרכשת. הרי את כל הכלים היקרים הללו, ה' נתן לך. הוא איפשר לך להכיר ולחוש את הנפש שלך ואת הרצון שלך, וזהו הדבר הגדול מכולם.
ה' בחר במודע שלא לנהל את העולם שלנו בדרך נס. הוא השאיר לנו מרחב בחירה עצום ורב, שנותן לנו יכולות רבות ואחריות רבה.
שימי לב מה נכתב כבר בחז"ל- "לא יקדש אדם אישה עד שיראינה". עד שיראינה בעצמו, עד שיחוש את האהבה אליה בעצמו. בשאלות כאלה, אין נכון ואין צודק, בשאלות של הלב יש אך ורק את התחושות שלך ומה הלב שלך מרגיש בעקבות כך.
באשר לבחור עצמו
צעד ראשון וקריטי בשביל לפתח קשר הוא הרוגע והשמחה של שני הצדדים.
קשר זוגי מטבעו הוא אמוצינלי מאוד, מציף הרבה רגשות ובעוצמה גדולה שמעולם כנראה לא חווית. לכן, אין הכוונה לעמעום של הרגשות הללו, הם נפלאים ויקרים. אלא הכוונה לשליטה. חשוב לשים לב שאת לא נופלת לחששות והתלבטויות ומתעסקת בהם כל היום. נתבי את השמחה והאנרגיות שלך לרוגע, לשלווה, לקידום הקשר.
העיסוק התמידי ב'מה יקרה אם' ו'האם זה הנשמה התאומה שלי'.. עלול לסגור אותך לאט לאט ולא לאפשר לך להיפתח ולהעמיק את הקשר עוד. מפגש בין שתי נפשות, שגם כך הוא עדין ודורש סבלנות, עלול לא להתרחש כלל במצב כזה.
לכן, קודם כל, שחררי. את יכולה לתרגל נשימות, הרפייה, אפילו לשמוע שירים שאת אוהבת, להניח את המחשבות על "מה יקרה אם" בצד. להחליט שאת לא מתעסקת בהן יותר ויהי מה.
את תראי שכאשר השמחה והביטחון שלך יתגברו, זה ישפיע ישירות גם על הבחור. הוא ירגיש שיש כאן מישהי שמחה, בטוחה בעצמה, שטוב לה. הוא ירגיש יותר בנוח לשתף אותך, להעמיק איתך את הקשר. הפחד והחששות לעומת זאת, עלולים לגרום הרבה פעמים לכיוון ההפוך, לברוח.
תזכרי שבקשר, כמו כמעט בכל דבר בחיים, יש התבלטויות וזה בסדר גמור. אל תתני להן לעמעמם אותך.
כלים
ראשית, הייתי מציעה לך להרפות ולראות כיצד תתקדמו. הרפי לגמרי את המחשבות על כל ה"דגים" האחרים. נסי להיווכח בטוב שיש בו, בתחושה שזה מעורר בך. פרפרים לא קיימים מעצמם, הם לאט לאט נבנים ומתעצמים. שאלי את עצמך לאחר חודש או חודשיים- האם אני מתגעגעת אליו? האם אני שמחה בו? מעריכה אותו?
שימי לב שאין כאן תשובה נכונה ותשובה לא נכונה, יש כאן את התשובה שנכונה לך.
נסי לדמיין זאת, להציף את התחושות במחשבה או במילים. את יכולה למצוא לך זמן רגוע, מקום שקט או מוזיקה שקטה, לנסות להתבונן פנימה ולראות מה את מרגישה.
בנוסף, הייתי מאוד מאוד ממליצה לך למצוא אוזן קשבת. עדיף שזו תהיה דמות בוגרת ונשואה, לפרוק בפניה את ההתלבטויות שלך ואת החששות. אם את מפחדת מתגובת המשפחה, אולי כדאי למצוא מישהו קצת יותר מרוחק כמו אחות גדולה, דודה או מחנכת או רכזת חברתית או אפילו יועצת זוגית. אני מאמינה שזה מאוד מאוד יועיל לך להתלבטות.
באשר לחברות שלך- נסי לנטרל אותן מהמשוואה. זו דרך העולם. הן לא עושות את זה מרוע חלילה, אלא מעניין או סקרנות. על השאלה הם הוא מתאים לך, יקירה, את ורק את תדעי לענות.
ונקודה אחרונה לסיום, אמנם אנחנו תמיד רוצים ושואפים להיות מסוגלים לבחור את הבחירות שלנו בעיניים פנימיות ומעמיקות, לרומם את המבט מעבר לפרטים הטכניים של האדם, אבל זו עבודה שכדאי לעשות תמיד.
ברגע ההחלטה או ההצעה שמגיעה לפתחך, השאלות הללו הופכות להיות לא רלוונטיות ואת באה עם ארגז הערכים שרכשת עד כה ואיתו מחליטה. חשוב לזכור שבחירת חתן עוסקת בלב ולא באידיאל נשגב של מה רצוי או מה נכון או מי הנפש התאומה. ה' נותן לנו יכולת לבחור מישהו כך שהוא יהפוך להיות נפש תאומה.
ולסיום, תתפללי על זה, בקשי מה' בהירות רבה וסייעתא דשמייא.
בהצלחה בכל!
נעה
(28)