יחס הקודש והחול, פתיחות לעולם

שלום וברכה,
שאלת על היחס בין הקודש והחול.
א. "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ ואריה סבל ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי... " (קידושין פב:).
מכאן ניתן ללמוד שהאידיאל היה שלא נצטרך להתעסק במלאכות לצורך פרנסתנו. אמנם לאחר חטא אדם הראשון נגזר עליו ועלינו שנצטרך לעמול ולהזיע לצורך פרנסתנו ובמציאות הזאת אין מנוס אלא מלקיים בנו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ", "וחייב אדם ללמד את בנו אומנות".
אמנם יש מגדולי ישראל שכתבו שלפעמים צריך ללמוד ולהתעסק באומנות לא רק בגלל צורך הפרנסה אלא גם לצורך עליון כמו ישוב ארץ ישראל שחשוב שיהיה בה את כל בעלי המקצועות וזהו כבודה של ארצנו הקדושה .
אמנם פה צריך להדגיש שלכתחילה בוודאי שהאידיאל הוא שבראשית חינוכו של הילד היהודי צריך להתרכז רק בבניין הרוחני שלו - כלומר לימוד תורה ומוסר, וגם אם הוא לא רואה ברכה בלימודו בהמשך הדרך והולך לכיוון של חיי עבודה , ברור הוא שגם אז עיקר עניינו צריך להיות מוקדש לתורה ומצוות וגם בעת עיסוקו במלאכתו ישתדל תמיד לכוון ליבו אל ד', ויקיים בעצמו "שיויתי ד' לנגדי תמיד", ו"בכל דרכיך דעהו".

ב. ולעניין הפתיחות לתרבות העולם : חשוב מאוד להדגיש שאין מצווה להיות בפתיחות לעולם סתם, אלא כל ההיתר בפתיחות לתרבות העולם הוא רק כדי למצוא שם פנינים טובות ולהכניסם לרשות ישראל ב"תהליך גיור" . ומכיוון שלא כל אדם יכול לעסוק בזה בלי להיפגע מתרבות הגויים בצד השלילי שלהם, לכן אדם צריך ראשית כל למלא את אישיותו בתרבות הישראלית המקורית - תרבות ישראל ותורתו, ומתוך כך יוכל לגשת בזהירות וללקט מהדברים הטובים הנמצאים שם . הפתיחות איננה בשום פנים ואופן סוג של פשרנות, "רגל פה ורגל שם", אלא הפוך ! רק מתוך גדלות תורה ואמונה בקב"ה יכולים לגשת לתרבות הכללית. ובעיקר צריך להיזהר מסרטים ששם מושקע מאמץ גדול וכשרון רב למשוך את הרגש לכיוון התרבות המערבית וזוהי סכנה גדולה לאדם, בעיקר בראשית גיבוש זהותו הרוחנית הישראלית.

ג. אמנם בנוגע ללימודי מדע פה הסיפור שונה : מפורסמים דברי הגאון מוילנא ש"כפי שיחסר לאדם יד אחת בחוכמות, לעומת זאת יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה כי התורה והחכמה נלמדים יחד". את התורה אי אפשר להבין בלי רקע מדעי מסוים, וגם יש עניין עצמי בלימוד החכמות משום שהם מחכמות הבורא ומתוכם יוכל האדם להכיר את חכמת בוראו ולהתמלא באהבת ה' כמו שכתב הרמב"ם .
אמנם כאמור העיקר בכל זה הוא רק כדי להשתמש בזה לקידום לימוד התורה ביתר עומק וגם להעמקת האמונה בה' ואהבתו.

ד. צריך פה להבהיר עוד נקודה: זוהי הדרך לרוב האנשים. אך לאותם המוכשרים שיכולים להצליח בלימוד התורה חובה של ההורים לשולחם למסגרת שבהם מתגדלים רק בלימוד חכמת התורה (ורק מעט להתעסק בלימודי החול הנצרכים), ומהם תצא תורה לישראל. וכמובן שגם הם אחרי שימלאו כרסם בתורה יתעסקו גם הם בהשלמת לימוד חכמות המדע וגם מדעי הרוח כדי לדעת את השקפת עולמו של הדור שבו הם חיים, כיוון שרק ע"י הכרת נפש הדור יוכלו להשפיע על דורם מטוב חכמתם ותורתם.

נושא זה ארוך מאוד ומרכזי מאוד בהשקפת עולמנו וכדאי מאוד לראות עוד ספרים בנושא. למשל מאמרו של הרב אלישע אבינר "בין קודש לחול" (המופיע בספרו אמונת החינוך במהדורה החדשה עמ' 96-135).

כל טוב וברכה
אילן, חברים מקשיבים