יחסים עם אבא וקרוקס..

שלום וברכה
אני נמצא כעת בשליחות בחו"ל ועל כן אענה בקיצור:
זו שאלה עדינה מאוד מאוד. אני מכיר אותה היטב משני הצדדים – מצדו של הרב, מצדם של ילדי הרב שאינם שמחים בתואר זה כלל ועיקר, ומצידה של ההלכה בתחום זה.
אחלק את תשובתי לשניים, ובניגוד לשיטתי בדרך כלל אתחיל דווקא בצד הלא הלכתי, ולאחר מכן אכתוב את ההלכה:
אני מניח כי אבא שלך מעריך מאוד את מה שאת עושה, והוא יודע לקרוא היטב את המחיר שאת משלמת. הוא מצוי בצבת מלקחיים, בשל העובדה שהוא רואה אחריות גדולה מאוד למושב ולישיבה, וכיוון שכך אין הוא מתייחס אלייך רק בתור ביתו, אלא בתור חלק מתפקידו הרבני. זה בוודאי לא מוצא חן בעינייך, אולם את יכולה להבין היטב מפני מה הוא עושה את זה.
הדבר הטוב ביותר לעשות במסגרת הזו הוא לנווט בעדינות בין דברים החשובים לך, ובין דברים החשובים מאוד לתפקידו של אביך. אם משהו אינו כה חיוני לך, וחשוב לך שיהיה להורים שלך טוב – אל תעשי דברים דווקא* אם משהו מאוד מאוד חיוני לך, והוא נוגע לך במקומות הכי עמוקים בנפש, על אף שלכאורה מדובר רק בסנדלים – היי נאמנת לעצמך. אם את לא יודעת האם זה כך או כך – החמירי עם עצמך ואל תעשי אותו.
במקביל, נסי להתעלם מההשווואה בין יחסו לאחותך לבין הסתכלותו עלייך. להפך, פתחי את תפישת "אני זו אני והיא זו היא". הרבה ברכה תוכלי לקבל מעמדה זו, וחלק ממני הוא ההתרגלות להיות נאמנת לאמת הפנימית שלך.

ועתה להלכה:
יש דבר מוזר מאוד בהלכות כיבוד אב ואם והוא העובדה שכלל לא מופיעה שם החובה לציית להורים. יש הטוענים כי זה לא צריך להיות כתוב, וזה המובן מאליו, ורק את החובות האחרות של כיבוד צריך לכתוב. יש הטוענים כי חובה זו כלל אינה קיימת, והחובה הקיימת היא לכבד אותם ולא לסתור את דבריהם, אולם אם משהו מאוד חשוב לילד- חובת ציות כזו אינה מחייבת אותו לבטל את עצמו מול הוריו.
עמדתי נוטה למה שכתבתי לך קודם לכן. בדברים חיוניים לילד שהוא מרגיש שזה משהו מאישיותו ואין ברצונו לבטל את עצמו לחלוטין – הוא רשאי לעשות זאת. מובן הדבר שאין להזדרז ולהשתמש בכך, וכאמור לעיל קודם מנסים להיות באחדות גדולה עם ההורים, אולם בשורה התחתונה במצבים אלה מותר לילד לעשות את רצונו.

כל טוב, ואני מאמין שברצון טוב העולם נראה טוב יותר