שאלה
שלום כבוד הרב!
1)אני יודעת, מודעת ורואה את ניסי ה' בעולם. אך מדוע אנו לא זוכים לראות ניסים יותר גלויים כמו מעמד הר סיני, קריעת ים סוף, יציאת מצרים וכדומה?
זה מוכיח כ"כ בגלוי שה' קיים ובטוח שהמון אנשים יחזרו בתשובה גם בעקבות זה.
2)איך אנשים מרשים לעצמם לומר שכל אחד נמצא ונברא בשביל מטרה ושליחות מסויימת, מניין לכם לדעת?
3)ישנה הרגשה בחלק מהמגזר הדתי או באזור שבוא אני מתגוררת בכל אופן, שלומדים תורהף מצוות ויהדות מתוך תחרותיות כזאת, שכל אחד צריך להראות לכולם כמה סיפורים מהתורה הוא יודע, את סדר השופטים בע"פ, שהוא יודע את כל ההלכות ועוד אין סוף של מעין גאוותנות.
זה יוצר הרגשה נורא לא אמיתית. זו בכלל לא המטרה של למידת התורה והיהדות.
מה עושים?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
1. קשה לי להסביר את מעשי ד' בכל תקופה. רק אציין שניסים גלויים לא הועילו לבסס אמונה בעם. בתקופת המדבר כשהעם היה בהנהגה נסית התרחשו החטאים החמורים ביותר: העגל והמרגלים (מלבד חטאים רבים נוספים שהיו במדבר) הנס מלהיב לרגע אבל לא מחולל שינוי אמיתי.
2. יש מאמר חסידי שכל אדם הוא 'אות בספר תורה'. הרעיון הוא שלכל אדם יש יחוד שאין לאחרים ומתוך יחוד זה הוא ממלא תפקיד בעולם. המסקנה החשובה של מחשבה זו היא שאין לקנא בהצלחות של אחרים ואין צורך להתחרות בהם, מפני שלכל אחד ממילא תפקיד שמיוחד רק לו.
3. התחרותיות לא באה מתוך היהדות היא באה מהעולם הגדול. הסגנון של העולם המודרני הוא להתחרות ולהוכיח את עצמך כיותר מהאחרים. מה שאת מתארת זוהי חדירה של התחרות הזאת לתוך החברה הדתית והשפעתה על החיים של הדתיים - זו באמת תופעה לא טובה וכדאי היה למנוע אותה.
מכל מקום את יכולה להחליט שאת לא משתתפת בתחרות הזאת ואת לומדת תורה לעצמך ולא כדי להראות לאחרים. אני בטוח שתורה שנלמדת מתוך צנעה, רצויה מאוד אצל ד'.