טעם הפקרת יין שביעית

בס"ד

התורה אמרה שמותר לך להחזיק בבית פירות שביעית רק כל עוד יש פירות לכולם. אבל כשנגמר לכולם הפרי מעל העצים - אסור לך לאגור בבית פירות או סחורת שביעית. כיון שסחורת שביעית שייכת לכולם גם לבהמה ולחיה שבשדה.

לכן נכון מאוד עשה אותו אדם שבא לקחת ארגז יין. הוא נהג כדין לחלוטין. והיה יכול לקחת יותר ארגזים.

הטעם למה הביעור הוא דוקא בערב פסח. כי זה הזמן האחרון שבו עוד יש ענבים על העצים מהבציר של השביעית.

יש חולקים על הענין הזה של "הפקר וזכיה" וחושבים שבאמת אי אפשר לנהוג כך אלא לבער ממש.
כך נראית דעת הרמב"ם וכך אנו נוהגים לפסוק. אעפ"כ אנחנו לא מורים לאנשים לבטל את ה"הפקר והזכיה" שסיפרת עליהם כיון שרוב הקרקעות שבהם גידלו את הענבים שמהם עשו את היין של אביך ואחרים הם קרקעות שנמכרו לנכרים. ולכן חלים עליהם הרבה קולות גם בענין ביעור פירות שביעית.

לכן למעשה מי שעשה כך - בדיעבד יצא.