שאלה
בכל מה שקשור לנושא הנידה במשניות - לטומאה קוראים -" טומאת נידה".
מצד שני כשמסתכלים בתורה הפסוק אומר "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב", כלומר - יש היפוך של המילים במושג.
מהבנה דקדוקית של פשט הפסוק נאמר לנו שאיסור הקירבה הוא בשלב הנידה של הטומאה, ולא במשך כל ימי הטומאה עד הטהרה שמתבצעת בטבילה.
כיצד אם כן איסור הקירבה הנהוג בהלכה הוא במשך כל התקופה בה האשה טמאה ולא רק בשלב שבו האשה נמצאת בנידתה, כמו שכתוב בתורה - "בנידת טומאתה".
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
כך סבר תלמיד אחד במסכת שבת דך יג ב, הוא חשב שרק בימי נדתה היא אסורה ולא בימי ליבונה, עד שבא אליהו הנביא ולימד (את אשתו) שלא כתוב ואל אישה נידה אלא בנידת טומאתה כלומר כל זמן שהיא טמאה אסור לקרב אליה.
עי' בפירוש הנצי"ב לויקרא יח יט שמבאר כך את דברי רש"י.
בברכה,
דני ארגמן