שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב!
רציתי לשאול את כבוד הרב האם קיים איזשהו מנהג לגבי הטבעת/התכשיט שנהוג שמשפחת החתן קונה לכלה לכבוד הארוסין? שמעתי שנהוג שיהיה משובץ בה אבן או יהלום, האם יש בזה מנהג או שאין לדבר משמעות? (ארוסי מרוקאי).
דבר שני, לאחרונה קראתי דבר שמשהי כתבה בפורום חתונות חילוני באחד האתרים. לפי מה שהיא מספרת שם, היא רוצה שחתנה יקדש אותה בטבעת שהייתה שייכת לסבתא שלה ז"ל. מה שיוצא מכאן שהרב שיערוך להם את החופה וקידושין עלול לא לדעת שהטבעת לא נקנתה ע"י הבעל. כתבתי שם תגובה בנסיון לשכנע אותה שלא "יזייפו", אלא אם הם כבר בחרו להנשא כדת משה וישראל- שילכו עם זה עד הסוף (הם חילונים). שאלתי לכבוד הרב היא- מה להסביר להם? האם הבחור צריך ממש לקנות מהבחורה את הטבעת הזו בכסף או שמספיק פעולת קניין????
בתודה מראש לכבוד הרב.
תשובה
בס"ד
טבעת שידוכין - העיקר שתהיה יפה. ונהגו לא לתת מתנה טבעת שלא לחשוש לקידושין סמוים.
טבעת קידושין - שלא תהיה עם אבן טובה, כיון שלא כל אשה מומחית באבנים ועלולה היא לחשוב שהאבן שווה הרבה וכשיתברר לה שויה האמתי היא עלולה להתצטער. והצער והטעות הזו עלולים לפגום בקיום הקידושין.
לכן מקדשים בטבעת פשוטה.
אחר כך שיקנה הבעל לאשתו טבעות יהלום ותרשיש וישפה וכל מה שביכלותו העיקר שתהיה שמחה.
ו"העיקר שתהיה שמחה" הוא כלל גדול בבחירת הטבעת.
ועל פי המקובלים עדיף טבעת כסף.
ועתיק לך מה שכתב הבן איש חי על זה:
ונראה מצוה מן המובחר לקדש בטבעת כסף, ויש רמז נכון בטבעת כמ"ש בסה"ק מקבציאל ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת כי תצא דע"י הקדושין שהאדם מקדש לאשתו נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל והוא בבחי' אור מקיף מן רוחא דיליה, אח"כ בא אליה ביאה גמורה ויהיב בא חד רוחא בסוד אור אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה ולכן צריך להקדים הקדושין דאין הרוח הפנימי נכנס בה עד שיכנס או המקיף וכו' ע"כ ע"ש, ולפ"ז בטבעת שהיא מקפת על האצבע יש בה רמז נכון לאור המקיף הניתן לה ע"י קדושין ולכך הטבעת היא מצוה מן המובחר, ומנהגינו לחקוק על הטבעת צורת ה' והוא מנהג יפה,
ופה עירנו בימים אלו נתפשט יותר המנהג הזה לקדש בטבעת אך עדיין יש רבים שמקדשים בכסף וזהב שנותנו ליד וכשמקדש בטבעת אין נוהגים לכרוך היד במטפחת, וגם מצד זה נמצא שיש עדיפות בטבעת:
ט. כשמקדש בטבעת כפי הנראה מדברי התקונים כפי הסוד דראוי לשים הטבעת בשלישית הנקראת אמה, אך פה עירנו נוהגים לשום הטבעת באצבע הסמוך לגודל הנקרא אצבע בסתם,
ובמקום אחר אמרתי טעם גם על זה ע"פ הסוד, ובספר קמח סולת מפורש טעם לזה משום כי במזמור השמים מספרים כבוד אל ששם נזכרה חופת החתן דכתיב והוא כחתן יוצא מחופתו, יש מחשה פסוקים אשר תיבה שניה שלהם היא שם הוי"ה והם פסוק תורת ה' תמימה וכו', עדות ה' נאמנה וגו' פקודי ה' ישרים וכו', מצות ה' ברה וכו' יראת ה' טהורה וכו' וכשמתחיל תיבות אלו מן הגודל יבא השם ב"ה על אצבע הסמוכה לגודל, וידוע כי במצות הקדושין יהיה יחוד השם והוא הטבעת עצמה כנגד יו"ד, ויד החתן שתופשה בחמש אצבעותיו כנגד ה"א ראשונה, ואצבע הכלה כנגד וא"ו, והיד שלה שפושטת לקבל הקידושין כנגד ה"א אחרונה, וכמ"ש מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ולכן כיון שנעשה בזה יחוד שם הוי"ה לכך ינח באצבע הסמוך לגודל שהיא כנגד שם הוי"ה ע"ש, ושמעתי שגם בעה"ק ירושלים ת"ו נוהגין לשים הטבעת באצבע הסמוך לגודל:
---------
לגבי ההוא שרוצה לקדש בטבעת הסבתא של הכלה. אם יתנו או ימכרו לחתן את הטבעת הזו - מותר.
מזל טוב