חשש לוסת בהריון ובהנקה - לנשים בלבד

בס"ד

רק כאשר יעברו שנתים את יוצאת מגדר "מניקה".

לא כתבת לי אם היה לך "וסת קבוע" או לא. לכן אעתיק לך דיני וסתות למעוברת ומניקה מספר דרכי טהרה בסוף התשובה.
אסביר בקצרה מה הדין לאשה שקודם ההריון היה לה "וסת שאינו קבוע" שזה המקרה השכיח. אם מצבך שונה - ראי נא בסוף התשובה.

- תוך שנתים מהלידה את צריכה לחשוש חשש כלשהוא רק אם היתה לך ראיה כלשהיא.
- אם היתה ראיה ראשונה בא' תשרי - תחששי לא' חשוון.
אם היתה ראיה שניה בג' חשון - תחששי לשני תאריכים לג' כסלו ולהפלגה של 33 ימים מג' חשון. כיצד?
- סיפרי 33 ימים מג' חשון כולל ג' חשון עצמו וביום ה33 עצמו את חוששת.

כך עד סוף השנתים.
- אחרי שנתים חוששים גם ליום השלושים הנקרא עונבה בנונית שהוא יום חשש לכל אשה באופן טבעי.


------

דיני מעוברת ומניקה מספר דרכי טהרה.

מעוברת ומניקה נחשבות כנשים "מסולקות דמים", ואין קביעות בראיותיהן. לכן אף אם היה להן וסת קבוע לפני העיבור אינן חוששות לוסתן, אע"פ שהגיע ג' פעמים בזמנו. ומובן שאינן קובעות וסת חדש במצב כזה. נשים אלו צריכות לחשוש לראיות שתראינה כמו לוסת שאינו קבוע. יש אומרים שצריכות לחשוש גם לעונה בינונית, ויש אומרים שאינן צריכות לחשוש, ונוהגים להקל כמותם.
"מעוברת" נחשבת לענין זה "משהוכר עוברה", דהיינו ג' חודשים מלאים אחרי תחילת העיבור. לכן, אשה שראתה בא' תשרי והיה לה וסת קבוע לא' בחודש וטבלה והתעברה, צריכה לחשוש לא' חשון, לא' כסלו ולא' טבת.
כמו כן אם היה לה וסת הפלגה, צריכה לחשוש להפלגתה עד סוף ג' חודשים, כדרך שחוששים לוסת קבוע בהפלגה שהפסיקה לראות בו.
אם לא היה לה וסת קבוע, חוששת לראיותיה עד ג' חודשים כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע. דהיינו: ראתה בא' תשרי ולא היה לה וסת קבוע ונתעברה, חוששת לעונה בינונית, לחודש ולהפלגה, ואם לא ראתה בהם ממשיכה לחשוש לעונה בינונית בלבד, עוד פעמיים, תוך 90 יום מליל לטבילתה עיבורה.
אם תראה בתאריך כלשהו אחרי ג' חודשים לטבילתה - עיבורה, צריכה לחשוש ממנו לחודש ולהפלגה, כוסת שאינו קבוע.
"מניקה"
נחשבת לענין זה 24 חודשים אחרי הלידה, אף אם אשה זו אינה מניקה 24 חודש. כי אין חזרת הדם תלויה בהנקה בלבד, אלא בגלל שגופה לא חזר עדיין לקדמותו, וראיותיה בזמן זה אינן יכולות להיות סדירות. אם תראה פעם אחת בימי הנקתה תחשוש ליום החודש. ואם תראה פעם נוספת תחשוש לחודש ולהפלגה. וחשש זה כוחו כוסת שאינו קבוע, ואינה צריכה לחשוש לעונה בינונית כדלעיל בדין מעוברת.
יש מחמירים במניקה יותר מבמעוברת ומצריכים לחשוש גם לעונה בינונית וטוב לחוש לדבריהם.
אשה שקבעה וסת בימי הנקתה, צריכה לחשוש בתוך 24 תודש אלה רק לימי וסתה. אין דין וסת זה כוסת לכל דבר, וכשיעברו ימי הנקתה, תצטרך לחזור ולחשוש לוסת שקודם עיבורה, אם היה לה.
אחרי ימי העיבור וההנקה, חוזרות הנשים לחשוש לוסתן הראשון.
כיצד ? אם היה לה לפני עיבורה וסת לתאריך מסוים בחודש, כשיגיע תאריך זה בפעם הראשונה אחרי ימי ההנקה צריכה לחשוש שמא תראה בו. אם תראה בו, תתשב כבעלת וסת קבוע, ואם לא תראה דינה כבעלת וסת שאינו קבוע.
אם היה לה לפני עיבורה וסת להפלגה, אין היא יכולה לחשוש אלא רק לאחר שתראה ראיה אחת. ואחרי שראתה פעם אחת צריכה לספור מראיה זו את מספר הימים שהיתה רגילה להפליג לפני עיבורה. אם יגיע וסתה ביומו תחשב כבעלת וסת קבוע, ואם לא יגיע, דינה כבעלת וסת שאינו קבוע.
אם היה לה וסת הגוף - אין היא צריכה לחשוש אלא עד שיגיע וסת גוף זה. ברגע שחזר הוסת אפילו פעם אחת ליומו הקבוע, דינו כוסת קבוע, ואינו נעקר בפחות מג' פעמים.
אם היה לה לפני עיבורה וסת שאינו קבוע, אינה צריכה אחר 24 חודש לחשוש לתאריכים הישנים.
כשתראה, תתחיל לחשוש כאשה שמתחילה לראות, שאין לה וסת קבוע.