שאלה
שלום שמי ... ואני בת 16 אני בוגרת חברותית אני מיתנדבת באלין מדריכה בקיצור אני מרגישה שהחיים שלי ממוצים כל יום אני קמה עם הרגשה של חוסר רצון לחיות ואני לא מצליחה להיות שמחה אבל ברגע שאני מדברת עם בן פעם ב...........אני נהיית מאושרת זהו טוב לי ויש לי רצון לחיות וזה כבר כמה חודשים וההרגשה הזאת היא לא מיתוך שיעמום או חוסר מעש כי אני אני כן מרגישה שחיי ממוצים ונורא קשה כבר לחיות עם זה שאלתי כבר כמה אנישים ולצערי הם לא עזרו לי וגם שאלתי רב מפה והתשובה שלו הייה בסופו של דבר שאני צריכה להיתחתן אבל זהו שאני לא רוצה להיתחתן כל כך מוקדם אבל מצד שני זה ממש ממש חסר לי אשמח אם תעזור או לפחות תישתדל כי זה כבר ממש מעיק עלי תודה רבה ..........
תשובה
ב"ה
מיטל,
ברכת ה' עלייך
בטרם אתייחס לשאלתך, אני חייב להעלות בפנייך הרוהור שמטריד אותי. האם את זקוקה לחבר או שמא את מחפשת דרך לברוח המציאות. האם זה נורמאלי שילדה, כן את עדיין ילדה, בת 16 תרגיש חוסר חשק לחיות, תרגחש שכבר מיצתה את חייה?! האם עצם ההרגשה לא מדליקה אצלך נורה אדומה? גיל 16 הוא גיל בו צריכים לרצות לכבוש את העולם, להיות סקרנים, לרצות לטעום מהעולם שלפנינו, לדעת, להכיר וכו' .
את מתארת תיאור המתאים לשוכני בית אבות ולא לנערה צעירה ומלאת חיים. ובעיקר, אם את מתנדבת באלי"ן הרי שיש לך קצת פרופורציות על החיים. את חייבת להכיר את העולם טוב יותר, להבין את משמעויותיו ואת יתרונות מצבך.
אז למה לברוח מהשאלה הרצינית אל שאלת החבר.
לפי איך שאת מתארת את מצבך,יש להתיר לשוחח עם בן מדין פיקוח נפש!
אז נניח שהתרתי לך למצוא לך חבר מבלי שתצטרכי להתחתן, אז נניח שתוכלו לבנות חברות טהורה וקבלו עליכם דמות רוחנית שתכוון את חייכם. ואז?!
האם כל הבעיות שציירת יפתרו? אתמהה!
שבי עם עצמך ונסי להחזיר לחייך את השמחה בלי קשר לשאלה אם יהיה לך חבר.
בברכה,
שי