שאל את הרב

חניכים שלי בסניף מתערבבים עם הבנות בגילם... מה עושים??

חדשות כיפה חברים מקשיבים 18/12/21 19:42 יד בטבת התשפב

שאלה

שלום רב!

שמי גלעד, אני בן 15 (כיתה י') ומדריך את כיתות ט' (נכנסתי להדרכה לפני קצת יותר מחודש). הסניף הוא דתי והשכונה נחשבת יחסית דוסית.

הסניף שלנו נפרד- דברים סניפיים כמו מפקדים, הבדלה, סוף הדרך וכו' עושים ביחד, אבל הפעולות נפרדות ולרוב אין אינטראקציה עם הבנות. בחודש ארגון של כיתה ט' מוציאים סוודרים ביחד עם הבנות, ולרוב פותחים קבוצת ווצאפ (עם המדריכים) שלא נשארת פעילה, ואת אירועי חודש אדר מארגנים ביחד, הבנים והבנות בכיתה ט'.

לפני כמה ימים חניכים שלי פתחו קבוצת ווצאפ עם הבנות, בלי המדריכים (יש לי נוקיה), בלי מטרה- התירוץ היה כדי שהם יכירו טוב יותר לקראת חודש אדר, אבל כבר דיברתי עם כמה והם הודו שזה תירוץ, והקבוצה נפתחה כי הם פשוט רוצים קשר עם הבנות.

זה לא כל כך בעיה מבחינתי, למרות שהם הגיעו בקבוצה לדבר על יום הקראש הבינלאומי או משהו כזה, ולמרות שהם התלבטו אם לספר לי או לא והחליטו שהם מסתירים.

אבל זה לא נעצר שם... בערב שבת, כשכולם בשכונה יוצאים לסיבובים (הגיעו פתאופ פי 2 חניכים..), הם דיברו קצת, והיה להם מביך- בכל זאת פגישה ראשונה... כדי לעשות "חוויה מתקנת" הם החליטו להיפגש שוב ביום ראשון. שוב, זה כשלעצמו לא כ"כ בעייתי בעיני, אבל שוב, זה לא נעצר שם...

הפגישה, שהתקיימה בהרכב מלא של שני הצדדים, כולל החניכים היותר איכותיים ודוסים, כללה משחק קהוט עם תמונות מהילדות של חניכים וחניכות כדי להכיר יותר, הזמנת אוכל, ומה שממש זיעזע אותי- משחקים כמו "מאפיה", "פיקאבו" ו"האנדס אפ", והייתה גם התלבטות אם לשחק "קאווהקה דה לאומה". כדי לעקוף את הבעיה של הנגיעה, ב"מאפיה" הם דפקו על הראש אחד של השניה עם בוקסה, ב"האנדס אפ" הם עצרו רגע לפני שדרכו אחד על השניה או שזזו הצידה ברגע האחרון, וב"פיקאבו" הם נגעו זה בזו עם השרוול (ממה שהבנתי הם הפסיקו כי הבינו שזה מוגזם), ובקאווקה הם רוצים לשים את השרוול על היד ולגעת (ולא עשו את זה בסוף).

חשוב לציין שלפני לא היה להם שום קשר, ותוך שנייה זה הגיע למקומות כאלה... וגם ממה שהבנתי רוב החניכים אפילו לא רואים בזה בעיה...

אין לי מושג מה לעשות... איך לדבר איתם על זה? כקבוצה? ביחידים? מה להגיד להם? באיזה גישה לבוא, גישה של "תעשה את זה כי אמרתי" או בגישה יותר מחבקת, סלחנית ומסבירה? ומה אם הם לא יקשיבו וימשיכו? ואיך בכלל זה קרה, גם לחניכים התותחים??

תודה רבה רבה על האפשרות לשתף, ותודה רבה רבה מראש על התשובה!!! אתם עושים ממש ממש עבודת קודש ועוד בהתנדבות, וזה לא מובן בכלל.

גלעד

תשובה

אהלן גלעד יקר.

ראשית, חייב לומר כי הדאגה שלך והאיכפתיות מהחניכים שלך מעוררת השתאות, הדאגה הזו לשלומם, לדרכם ניכרת היטב בתוך המילים שלך וזה מרשים כל כך! תודה על זה.

אכן גיל ההתבגרות טומן בתוכו סקרנות ושאיפה לשיח ומפגש בין המינים. עצם העובדה שיש "מגנט" ברצון למפגש, הוא כמובן חיובי וחיוני אך איתו מגיעה גם ההתמודדות. כפי שתיארת ישנו אתגר חשוב בלמידת הגבולות, בהבנת התבניות שמתאימות ולאלו שלא ובתוך כך הצורך בהפרדה כדי לייצר מפגש נכון בשלב בחיים בו קשר כזה יהיה משפחתי ונצחי.

תיארת מציאות לפיה החניכים הולכים בקו הופכי לסניף ולתפיסה החינוכית של הבתים מהם הם מגיעים, וזו מציאות מורכבת כי אכן – איך אנחנו ניגשים אליהם מבלי לייצר אנטי? מה עושים כדי להאיר אולי צדדים שהם לא מכירים בהחלטות שלהם ופשוט להראות להם? אלו שאלות טובות, ואנסה להעלות אפשרויות שתראה אולי יוכלו לסייע לך בפעילות ובשיח עם החניכים:

א. מה ששלהם -שלהם – כשאנחנו עוסקים באחד מכובעי החינוך יש לנו אחריות מסויימת על החניכים שלנו, האחריות שלנו נוגעת לכך שאנחנו מציבים פנסים, מאירים נקודות שהחניכים יוכלו להתבונן בהם, להכיר אותם לשאול את עצמם שאלות, לדון איתנו. אך בסוף בסוף – ההחלטה על חייהם ,היא שלהם. זהו אתגר קשה עבורנו להבין כי בסוף, על אף הדאגה הגדולה שלנו, כל אדם הוא בעל בחירה חופשית בעולם, וחייו הם בהחלט-חייו. אני רק יכול להיות "בקתה בקצה יער", מקום שיכול לעזור לראות. ברגע שאנחנו מבינים זאת אנחנו מגיעים ממקום של נחת. ממקום שבו אני מנסה לעזור, מנסה להראות מנסה לסייע אך בסוף יש לאדם בחירה חופשית.

ב. דוגמא אישית – חשוב לי לומר כי מלבד העובדה שאנו באופן אקטיבי נוגעים באנשים, מעצם היותנו יש לנו השפעה על הסביבה שלנו וכמובן על קבוצה שאנו מובילים. ולכן חשוב לומר שמעצם היותך דוגמא אישית, מודל ערכי עבור התלמידים – משהו מזה עובר הלאה, משהו מזה משמעותי להם – במודע ושלא במודע.

ג. שיחה אישי ודיון כללי – שאלת מה העדיפות מבחינה אקטיבית שיח אישי או קבוצתי? רמת העקרון בכל נושא שלא יהיה ישנה עוצמה לשיח האישי, הוא אחד על אחד, הוא לא מייצר אנטי מול שאר הקבוצה שכן אין מקום של לחץ חברתי מסביב. ולכן אם מתאפשר לערוך שיח חברי (ולא שיפוטי) אחד על אחד כנראה שזה יהיה חיוני וחיובי מאד, שווה בכל תהליך שאנו מעוניינים להוביל עם קבוצה, להתחיל אולי דווקא במנהיגים ולאחר מכן לעבור לאט לאט לשאר החברים.

במקביל, ניתן בהחלט להעלות נושאים "ברדיוס" של הנושא המרכזי, זה יכול להיות על שמירת העיניים זה יכול להיות בכלל על דמויות/סיפורים מהחדשות ודרכם להוביל לשיח ודיון על יחסים בין המינים על דעת תורה בנושא.

וזהו,

בתקווה שאכן תראה ברכה ופירות בעבודה החשובה והמדהימה שאתה עושה. מוזמן להמשיך לדבר איתנו!

בהצלחה,

חנן

כתבות נוספות