חי כדי לעבוד או עובד כדי לחיות?

ב"ה


שלום.

מסתבר שהאדם חי כדי לעבוד ועובד כדי לחיות שני המהלכים האלו מתקיימים יחד.

אבל אין מצב שהאדם יחיה חיים שלווים ומאושרים ללא שהוא עומל וטורח ומתייגע על מנת להשיג את מבוקשו.

רק בשיר של ניסים סרוסי אפשר [" לא לעבוד לעולם , לא לשרת שום אדם , רק הראש בעננים ,מטפס שם במרומים "]

חיי עמל ויגיעה זו מטרה בפני עצמה שכך אמר החכם באדם בספר קהלת פרק א [" כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ: "] העולם כולו עמל ויגע ונמצא בתנועה מתמדת.


את ספר איוב כתב משה רבנו ושם בפרק ה פסוק ח הוא קובע [" כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד "] האדם נולד על מנת לעמול להתייגע ולטרוח על כל דבר ודבר שהוא מעוניין שיקרה. העמל והיגיעה מקנים לאדם תחושת סיפוק והנאה.

ואמרו חכמים במשנה במסכת אבות ["לפום צערא אגרא"] כלומר לפי גודל השקעת האנרגיה העמל והיגיעה שמשקיע האדם כך הוא מידת סיפוקו בדבר. זהו ה " שכר " שמביא לאדם אושר ושמחה פנימית. ככל שהאדם מסופק ומרוצה כך אושרו הפנימי גדול .

ואולי מתוך עצלות לפעמים אנו סומכים על כך שמישהו יעשה במקומנו ... ומישהו יגיד... ומישהו יפעל.. רק לא אני .
ועל כך נכתב המשל הידוע על " ארבעה בני אדם ששמותיהם:

[כולם, מישהו, כל אחד, אף אחד. ]

כמשימה חשובה הייתה צריכה להתבצע

[וכולם ]נתבקשו לעשותה.

כולם היו בטוחים [שמישהו] יעשה אותה.

[כל אחד ]יכל לעשות אותה,

אבל [אף אחד] לא עשה אותה.

מישהו התרגז על העניין היות וזו הייתה

עבודה לכולם.

כולם חשבו שכל אחד יכול לבצע זאת,

אבל אף אחד לא תיאר לעצמו

שכולם לא יעשו זאת.

העניין הגיע לסופו שכולם האשימו מישהו אחד,

כאשר אף אחד לא ביצע מה שכל אחד יכול היה לעשות. "


עבודת חיים מוצלחת,

בברכה,

עוזיאל אליהו,

.