חינוך תנוקות

א. "אמור אל הכהנים ואמרת"-להזהיר גדולים על הקטנים. לא בלבד שאסור לאב להאכיל את בנו נבלות בידיים, אלא הוא חייב אף לגעור בו אם הוא אוכל מעצמו.

האזהרה מפני האכלתו בדבר אסור חלה גם כאשר התינוק הוא בן יומו. ולכן אסור, למשל, להציע את מיטתו בכלאיים. ומעת שהוא בר הבנה יש לגעור בו אם עושה מעצמו דבר איסור.

מחמת האיסור להאכילו בידיים, אסור אפילו לאפשר לתינוק לשחק בדבר מאכל של איסור, כיון שהוא עלול להכניסו לפיו.

מותר לתת לקטנים לאכול לפני קידוש, משום שלא האוכל עצמו אסור, אלא הזמן הוא האוסר. כמו כן תינוק שאינו בר הבנה אין צריך להחמיר עימו להמתין 6 שעות בין בשר לחלב.

חובה על אב לגעור בבניו, כשהוא שומע אותם מדברים לשון הרע ורכילות, או כל דיבור קלוקל אחר. דיבור הפה נעשה הרגל, ולכשיגדילו יהיה קשה להם לפרוש מהרגלם (ע"פ <משנ"ב שמב,ג).



ב. אין להבטיח לתינוק מתנה, כאשר אין כוונה ליתנה לו, משום שבכך מלמדו לשקר. מכאן שאלו שהבטיחו לילדים מתנה ל"אפיקומן", עליהם לקיים את הבטחתם.