שאלה
בתגובתך לשאלתי כתבת שלא נתתי מספיק פרטים, אז אצרף אותם הפעם.אני באה מ.....(צונזר על פי בקשת השואלת)
וכפי שאני מניחה, אתה יודע שבישוב זה יש את כל סוגי הדתיים שיש, וכמובן שהייתה להן הבחירה לאן ללכת ולהן לא הלכו לתנועה מעורבת למשל כמו חברות אחרות שלהן.
יש עוד 3 תנועות נוער דתיות בעיר, מתוכן 2 מעורבות, זה לא שהן מרגישות צורך לפרוק את "עול הישוב", כי הן לא חיות בישוב כזה.
בקרב הבגורים?... טוב, זה כאוב, כי התנועה ההיא הופכת להיות מעורבת בגיל כלשהו, אז הן מבינות שבכיתה י' זה לא יהיה אותה הפרדה...
מכיוון שזה כן יש הרגשה מסויימת של צביעות, אבל יש כאלה שמבינות שזה לא כך, אבל לדעתי הבנות הספציפיות האלו לא חושבות כך.
כמובן שלא אגיד להם שאסור לדבר עם בנים כי זה יצור "אנטי", וכמובן לא אכפה, וזה לא משנה העיסוק בגלל שזה פשוט כך, לדוגמא אם יש פעולה והבנים בדיוק בסניף אז פתאום הן יתחילו לצעוק...
לגבי החניכה שלי, בשיחת הכנה שהמדריכות שלי עשו לי לפני שנכנסתי הן אמרו שפעם היא היתה "האור של הקבוצה" אבל קרה לה משהו, ועכשיו היא ממש לא כך.
ואכן כך, היא לא באה כ"כ בתדירות לסניף כי פעולות משעממות אותה, לא יודעת אם זה מרד או "עודף בגרות" אבל זו טענתה.
מי שמדריכה איתי ואני מנסות למשוך אותה והיא באה. אבל כשהיא באה היא גורמת לשאר הבנות (עיין חלק א' של המכתב) לעשות דברים לא ראויים.
ורואים את זה בבירור!!!
זה ברור לי במאה אחוזים שהיא במשבר אמוני, וזה מעל לכל ספק.
היא לא באה ושואלת שאלות, אבל רואים את זה עליה.
גם אחותה, שהיא חברה שלי והיא מדריכה בסניף חוץ, בקשה ממני לגרום לה להכנס לתפילות, אז ככה שגם לאחותה זה ברור שזה אמוני.
בקיצור, מה עושים?
(וכמובן שלא להרחיק).
תודה רבה
תשובה
ב"ה
שלום
תודה על הבהרותייך.
לחלק הראשון של הבהרתך -
כל תיאורייך רק מדגישים מדוע יש להמנע מפעולות חד משמעיות שעלולות ליצור רושם לא ראוי ולא נכון של החניכות. מה שכתבת ביחס לבוגרים רק ממחיש את ההבחנה בין מה שאת רוצה שהן תהיינה לבין המסרים השונים אותם הם קולטים.
אני מאמין שאם את וחברותייך המדריכות - בצירוף מספר בנות מהקבוצה - תתנהגו כפי שצריך, תצליחו להשפיע הרבה יותר מאשר אם תעוררו את הסוגיה ותצרו ויכוח מיותר ולא ראוי מבסביב לנושא.
אין לויכוחים אלה ערך רב, הם רק מרחיקים. ובלל צריך להזהר מתופעה שהבנות ירגישו שאתן מדברות "נגד", נגד ההורים, החברות שלהן, הבוגרים וכו'. אל תדברו על מה "לא". תעסקו במה יש לעשות, כיצד כדאי לפעול, וכו'.
העובדה שהמציאות מורכבת לא פותרת אותך מהתמודדות חכמה ואיטית. סוף דבר - אני מאמין שאישיותך היא הכלי המרכזי להשפיע על הבנות בענין.
בנוגע לשאלתך השניה- נסי לגרור את הבת לשיחת נפש. אולי תזמיני אותה אלייך, תניחי את הקלפים על השולחן ותספרי לה מה את מרגישה?! אולי תציגי בפניה את תחושתך שיש לה איזה שהוא משבר דתי ואת רוצה לעמוד לצידה, לסייע לה, להפנות אותה ואפילו סתם, להקשיב לה.אולי תבהירי לה ששאלות כאלה יכולות להיות גורליות ולכן כדאי להיוועץ?!
אם היא בחורה שאוהבת גילוי לב - תוכלי להשפיע עליה בדרך זו יותר מכל ה"תרגילים" האפשריים. חשוב שלא תצטיירי ב"מחזירה בתשובה" אלא כמי שמעוניינת, באמת, לעזור לה עקב השינויים אותם היא עוברת.
בברכה,
שי