שאלה
בס"ד
לרב אליהו שליט"א שלום וברכה.
אנסה לדבר בקיצור ולהציג את פרטי הנתונים בקצרה ברשותך. עוד אגיד כי אני לא שואל אותך לגבי פסיקה האם מותר או האם אסור - אלא רק האם אפשרי ומה אתה חושב, אני מתכוון שאני לא אתייחס אל זה כמשהו מחייב (כך שאם לא תרצה לענות לי על השאלה אני אבין. אם כי אתאכזב.)
להלן הפרטים:
אני בן 17 וקצת, לומד בבי"ס חילוני. חזרתי בתשובה לפני שנה וקצת. רוצה לעבור ללמוד בישיבה גבוהה בשנה הבאה (כיתה י"ב). הערה: ל-א רוצה ללמוד בישיבות שמשלבות לימודי חול ביחד עם קודש, או ללכת למדרשיה זו או אחרת..
נימוקים בעד:
1. התורה היא מקור החיים שלי פשוטו כמשמעו.
בלי ללמוד תורה אני עצבני מאוד, ההליכות שלי גרועות מאוד. התורה ממש מחזירה אותי למוטב ואני שם לב כשאני עושה "הפסקה" של נניח יומיים בלימוד תורה כמו שצריך - אני נהפך לבנאדם מאוד רע. פנימית ואף חיצונית.
2. לימוד תורה - "שקול כנגד כולם.."
אני רוצה לקיים כמה שיותר מצוות ואני לא מרגיש שאם לא תהייה לי כרגע תעודת בגרות זה מה שיעשה את השינוי הגדול בחיים שלי.
3. לא מצליח לשלב כמו שצריך לימודי חול עם קודש. כשאני לומד בבית ספר (החילוני כאמור) חול - אני לא מצליח לשלב קודש בבית. שנה שעברה למשל למדתי הרבה חודשים תוך התעלמות מוחלטת מלימודי החול. רק שבוע לפני הבגרויות השקעתי מאמץ ועשיתי את רוב (לא הכל) הבגרויות. חלק הוצאתי ציונים יפים אבל לא נהנתי מהלימוד הזה כלל והרגשתי סתם בטלה מוחלטת.
4. רוצה ללמוד תורה.. שוב אני אומר זה המטרה היחידה שלי בחיים.
5. אני מרגיש שזו השנה העיקרית שלי בחיים כרגע. זה גיל (17) שהרגש מתפתח והלב נעצם (רגשית) וכו'.. אני יכול לגדול בתורה ככה באופן הכי מושלם שיכול להיות וזה יכול לסדר לי את החיים באופן מעולה (מנסיון).
חסרונות:
1. ההורים שלי יתאכזבו (לשיקול הזה אני לא מייחס חשיבות רבה (לא יודע אם אני פועל נכון- אבל אני יודע שלימוד תורה וכד' דוחה כיבוד הורים בנסיבות מסוימות כגון אלו)).
2. לא תהייה לי תעודת בגרות (לזה אני לא כ"כ דואג בינתיים כי לפי מה שלמדתי הקב"ה "זן לכל אדם.. ומשביע לכל חיי רצון". אני יודע שעם ההתבגרות בגיל האמונה שלי החזקה הזאת תחלש כי אני אאלץ לחזות בחיים האמיתיים והשקריים שיעוורו אותי.
3.סבתא (ואולי גם סבא) שלי.
סבתא שלי הייתה חרדית פעם. חזרה בשאלה לצערי הרב. היום היא
תשובה
בס"ד
התשובה היא ללכת לישיבה. נקודה.
יחד עם זה. ממש יחד עם זה לך לסבתא שלך ואמור לה בצורה הכי ברורה שאתה הולך להיות דתי רציני לגמרי ושתכבד אותך על דרכך. אתה מצטער על כך שזה מפריע לה. אבל מאוד מבקש ממנה לתת לך ללכת בדרך שבה בחרת.
אמור לה את זה פנים אל פנים בשיחה רצינית מלב אל לב בחיוך רחב. אמור את זה באהבה אמיתית. לא חייבים לבכות, אבל אם זה יקרה - לא נורא.
או שהיא תברך אותך על דרכך החדשה ותקבל אותה בלי לשכנע אותך יותר לעזוב. או ש"היא" תתחיל לבכות ויתחיל אצלה תהליך של תשובה פנימית.
דע לך!
תהליך התשובה שלך מעמיד בסימן שאלה גדול את הדרך שלה. היא חשבה שהיא הולכת לחיים חדשים וטובים ואתה בדרכך - דרך ה' - מוכיח שוב ושוב שאדם לא יכול להכתיב לאלוקים איך לנהל את עולמו!!
זה כואב להיות נוכח במצב כזה. אבל זה יהיה הרבה יותר כואב אם אלוקים יתן לבני האדם להחליט מה טוב ומה רע.
מכאן תבין את ההתנגדות שיש אצל המבוגרים בגיל סבתא שלך לכל תשובה שהיא.
ההתנגדות לפעמים מגיעה עד דיקטטורה ולחץ, הפך מכל האידאלים שהם דוגלים בהם כל ימי חייהם של "חיה ותן לחיות".
האמת שמשפט זה - לא נכון. אבל מי שכל החיים אמר את המשפט הזה - צריך כעת לעמוד בו בכבוד.
בשולי הדברים אספר לך כי סבא שלי היה במצבך בהיותו סטודנט. לחץ המשפחה שלו גרם לו לברוח מהם ולעלות לארץ ישראל ללמוד כאן תורה ולגדול למדרגות גדולת של עבודת ה'. לגדול בהלכה בקבלה ובפנימיות התורה עד גבהים עצומים.
היום אפשר להגיע לזה בהבנה. הדורות השתנו ויש הרבה בעלי תשובה שהם גם אנשים "יעילים" גם במושגים של העולם החילוני. מקצינים בכירים בצבא ועד מדענים בעלי שם ואנשי כלכלה ומה לא.
כך שאתה יכול לומר לה - אני הולך ללמוד תורה בעוצמה ואשתדל להיות הכי "בן אדם" שאפשר במידות ובכבוד הבריות. בע"ה לא אהיה "נטל על החברה". להפך אשתדל להיות תועלת לחברה-לעם ישראל.
בהצלחה