שאלה
שלום.
בשנה האחרונה(סיימתי כיתה ט' השנה) אני מרגישה שהדת זה לא בשבילי-כל מיני איסורים ודברים שצריך לעשות.נכון שחלק מהמצוות הן טובות גם מסיבה בריאותית או חברתית אבל אין את הבחירה לעשות מה שרוצים.בדרך כלל על מה שכתבתי כרגע אנשים היו עונים-"לא צריך לקיים את המצוות זה רק אתה בוחר" או-"אם חלק מהמצוות טובות לנו אז יוצא מזה שכל המצוות טובות לנו ולכן צריך לקיים את כולן" או-"אין דבר כזה להתפשר חייבים לעשות את כל מה שה' אומר" והכי גרוע-"כמובן שיש בחירה חופשית-בין ללכת לגיהנום לבין לגן עדן"-איזה בנאדם שפוי היה בוחר ללכת לגיהנום??-זה סתם כדי להפחיד ולגרום לבנאדם לקיים את המצוות.
כמה אנשים מקיימים את המצוות בגלל שהם מאמינים שצריךושזה יותר טוב לנשמה ולגוף??הרבה פחות מאלה שלא חושבים ככה ומקיימים מצוות בגלל שהם"מפחדים" ממה שהחברה/הורים/הרב/המורה/הדייט או כל הסביבה תגיד!
אני יתן דוגמא-קניתי חצאית שההורים שלי אמרו לי שאסור לי ללבוש אותה כי היא קצרה מדי-(חצי סנטימטר פחות מהחצאית הכי קצרה שלי!)אז טוב-אם אבאמא אומרים משהו חייבים לעשות את מה שהם אומרים...
אז ניסיתי להגיד להם שהגבול שלי הוא קצת מעל הגבול שלהם-כן,גם לי יש גבול,לפחות בינתיים-והם לא ניסו להסביר או משהו-הם צחקו!צחקו על האבסורד שהבת שלהם בכלל חושבת על דבר כזה ואמרו-"אין טיפה מעל הגבול שלנו.הגבול שלנו זה הגבול של ההלכה!!"בזילזול(לפחות זה היה נשמע ככה).
ואני בכלל לא מנסה לדבר איתם על כל מיני דברים שמפריעים לי או משהו אחר,כי אני יודעת שהם לא יבינו,וזה כואב לי לשמור בסוד מההורים שלי את מה שעובר עלי אבל אני יודעת שהם ישללו את זה בלי לשאול שאלות.
אני מצטערת שאני חופרת אבל בשביל לענות לי צריך לדעת את הרקע לשאלה.
זה דברים שאף אחד לא יודע אותם חוץ מהיומן שלי אז...זה באמת מהלב.
אז השאלה שלי היא-אני ממש נוטה לכיוון של חזרה בשאלה,אני גם די רוצה את זה,אבל אני צריכה הכוונה-לטוב ולרע.נעזרתי בכמה ספרים(ובינהם הכוזרי,מהפך ומי מפחד משאלות-ספרים מאוד טובים)
והגעתי למסקנה שאפשר להאמין בלי להיות דתי.
זה כל הקונפליקט שלי.
תודה רבה
תשובה
את נערה רגישה מאוד ונבונה מאוד. את מסוגלת גם לפרט את הרגשות שלך וגם להבין את מה שמתרחש סביבך.
את קובעת "בשביל לענות לי צריך לדעת את הרקע לשאלה" את בהחלט צודקת.
את מרגישה קושי באמונה אבל כאשר את מפרטת מתברר שהקושי אינו באמונה עצמה אלא בדרכים שהאמונה מגיעה אליך. את מדגישה את הדברים הכי קשים לך, הם לא קשורים לאמונה עצמה: את מתארת ארוע בינך לבין הוריך, ממנו נשארו חקוקות בלבך שלש צלקות (אני מצטט):
1. "הם לא ניסו להסביר או משהו..."
2. "הם צחקו! צחקו על האבסורד שהבת שלהם בכלל חושבת על דבר כזה..."
3. בזלזול (לפחות זה היה נשמע ככה).
את מרגישה שההורים שלך לא מעריכים את שיקול הדעת שלך – "לא ניסו להסביר"; הם לא מכבדים אותך "צחקו..." וכל זה גורם לך להרגיש מושפלת = "בזלזול".
אני בטוח שההורים שלך לא התכוונו לפגוע בך, ודאי לא להשפיל אותך. אבל אי אפשר להכחיש שאת מרגישה מושפלת.
השפלה היא רגש מאוד מאוד קשה – אולי הרגש הכי קשה שיש.
מתוך המצב הזה נוצרת התרחקות בינך לבין הוריך – גם היא קשה לך מאוד: "וזה כואב לי לשמור בסוד מההורים שלי את מה שעובר עלי אבל אני יודעת שהם ישללו את זה בלי לשאול שאלות".
כאן המקום לציין שהמתח בינך ובין הוריך אינו קשור דווקא לדת. תאור כזה יכולה לתאר גם נערה חילונית מתבגרת המרגישה שההורים שלה לא מכבדים את הבחירה שהיא עושה ומתיחסים אליה עדין כאל ילדה קטנה וטפשה (לדוגמה יכולה להיות נערה חילונית בגילך שיהיה לה ויכוח עם ההורים שלה על הופעה של להקה שהיא רוצה להשתתף בה – היא תחשוב שזה נורא חשוב לה וההורים שלה יבטלו את דעתה בזלזול...).
הויכוחים הללו ודאי מחריפים את התחושה שכופים עליך להיות דתיה. גם כאן את מגיבה בטבעיות בריאה – לכל אחד מאתנו חשוב מאוד להיות חופשי. אף אחד לא מוכן לעשות דברים שכופים עליו – אדרבא, הכפיה מעוררת התנגדות "אנטי..." זה טבעי ביותר. לכן את מרגישה (אני מצטט): "אין את הבחירה לעשות מה שרוצים..." את מציינת תשובות שונות ששמעת בענין – אבל התשובות הללו רק מרגיזות אותך מפני שאת חשה בהן עוד יותר את הכפיה: "זה סתם כדי להפחיד ולגרום לבנאדם לקיים את המצוות" לכן נראה לך שלכל הדתיים אין חופש בחירה והם עושים הכל רק מתוך פחד: "כמה אנשים מקיימים את המצוות בגלל שהם מאמינים שצריך ושזה יותר טוב לנשמה ולגוף??הרבה פחות מאלה שלא חושבים ככה ומקיימים מצוות בגלל שהם "מפחדים" ממה שהחברה/הורים/הרב/המורה/הדייט או כל הסביבה תגיד!"
סיכום הדברים: הדרך החינוכית שאת מכירה פועלת כלפיך בדרכים של כפיה, הדבר מעורר בך רק רגשות שליליים – גם של השפלה וגם של כפיה. ברור שבמצב כזה מתעוררת אצלך התנגדות מאוד קשה כלפי כל מה שקשור בשמירת תורה ומצוות.
את התשובה שלי את בעצמך כתבת (כפי שציינתי בתחילה את רגישה ונבונה מאוד!) גם כאן לא נותר לי אלא לצטט אותך: "כמה אנשים מקיימים את המצוות בגלל שהם מאמינים שצריך ושזה יותר טוב לנשמה ולגוף??" בהערה הזאת את מבינה בדיוק את הטעם הנכון, העמוק והאמיתי של המצוות – הן טובות לנשמה ולגוף. זו האמת. אלא שהחויה האישית שלך מביאה אותך לחשוב שאין אנשים שבאמת בוחרים במצוות מתוך חופש בחירה ומתוך הכרה והרגשה שזה טוב לנשמה ולגוף שלהם (אגב, כל מה שבאמת טוב לגוף הוא טוב גם לנשמה, כל מה שבאמת טוב לנשמה הוא טוב מאוד לגוף!).
כאן אתרום את תרומתי הקטנה ואומר לך, אני מכיר הרבה מאוד אנשים, שהיתה להם בחירה ויש להם גם כיום בחירה (ביניהם אנשים שחיו בעולם חילוני ובחרו במצוות מפני שהרגישו שזה המזון הכי בריא לנשמה) הללו בוחרים בתורה ומצוות כי הם מרגישים בפועל, את העושר והאושר הרוחני נשמתי שקיום התורה והמצוות מעורר בהם.
כאן אני מבקש ממך בקשה לא קטנה. נסי לדבר עם ההורים שלך על התקשורת ביניכם. בלי קשר לויכוחים על בגדים וכד´ אלא באופן כללי, להסביר להם שאת כבר לא ילדה קטנה, שהם חייבים לכבד את דעותיך ורגשותייך. תאמרי להם שאת בגיל שכפיה לא עוזרת אלא רק מזיקה ומרחיקה. לטובת כל הצדדים, צריך לפעול בצורה שמעניקה הערכה וכבוד הדדיים. כשההורים שלך יקשיבו לך מתוך הערכה וכבוד, תוכלי יותר לשתף אותם במה שעובר עליך – הם בודאי מעוניינים בכך.
תדעי שהקב"ה מעוניין שאנחנו נהיה חופשיים לחלוטין. הקב"ה לא מעוניין ברובוטים שמקיימים מצוות או בפחדנים שחושבים רק איך לא ´לחטוף´ ממנו עונשים.
כבודו של הקב"ה בכך שאנשים חכמים ונבונים בוחרים ללכת בדרכיו ולקיים את מצוותיו מתוך חופש, מפני שהם בטוחים שרצונו להביא אותנו לשלמות ולדרגה הכי גבוהה וממילא הכי מאושרת.
בברכה ובהצלחה!