שאלה
לכבוד הרב שי פירון!
אני קראתי באחת מתשובותיך שאתה לא אוסר ללכת באולפנה בישורון עם חולצות צמודות כי זה לא טוב להכריח אלא הבנות צריכות להגיע לדבר מתוך הבנה. אבל את זה אפשר לומר על כל דבר, כמו: אלימות, חילול שבת וכל איסור. האם גם כאלה איסורים אין לכפות באולפנה? ואם לא, אז מה ההבדל?
תשובה
ב"ה
דוד,
ברכה ואור עליך!
שאלתך הינה שאלת חכם. אך מה שכתבתי בתשובתי הוא שיש להבחין בתוך עולם ההלכה בין רמות שונות של הלכה היינו בין "שיטת המינמום" לבין המהדרין. בדרך, יש תחנות רבות המביאות לידי ביטוי את צרכי היחיד והקהילה, את מימד המקום והזמן.
על יסוד זה, ברצוני להבהיר לך שאינני מוכן להתיר כל דבר שאין אף דעה בהלכה שנותנת לו מקום. השאלה היא מה קורה כשמבחינה הלכתית הדברים נמצאים בתחום האפור. העובדה שהבת נוקטת כך, מוכיחה על התלבטויותיה האמוניות. אם נתמודד עם השאלות האמוניות הללו באופן "מסגרתי" נדחה אותה, נרחיק אותה והחמור מכל - יתכן ונפסיד אותה!
דומני שיסוד זה נמצא בסדר הפרשיות בפרשת קריאת שמע, כפי שמבארת המשנה במסכת אבות: למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע? אלא שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך עול מצוות. ומה יקרה בנתיים? שאלה טובה! בנתיים יש להמשיך ולהעמיק את העולם האמוני. כמחנכים, אנו משקיעים לטווח ארוך ולא לטווח קצר. לא חשוב לי מה יראו אלה מבחוץ...לא חשוב לי איך יראו הבנות בעיני שכנים או בעיני מי שמתעלמים מהמצוקות של הדור, לא חשוב לי מה יאמרו אלה שלא שמים לב שהבעיות הללו נמצאות גם בתוכם אבל נוח להם להתעלם מהם. חשוב לי התהליך, חשוב לי הבנין המשמעותי, חשוב לי החדירה פנימה!
נכון זוהי דרך ארוכה שגוררת כאבי לב בדרך. אבל היא היחידה שמובילה אל המטרה הנכספת.
זאת ועוד. וכי ניתן להתעלם מהמצב בבתים?! וכי ניתן לחנך כאשר הבית מגדיר עצמו כדתי אך בה בעת האמהות לא מקפידות על כל ההלכות הללו?! האם לא צריך להתחשב גם בבעיה הזו?! האם אין לטפל בה בעדינות? וכי אני יצרתי את ההבדל בין שבת לצניעות? האם זה לא המצב בדור?! וכי הוראה שלי תתגבר על כל הקשיים ותבוא גאולה לעולם?! אתמהה!
נכון. אסור לתת לגיטמציה. אסור להכנע אך צדקו הפירסומאים שהמציאו סיסמא נפלאה המתאימה לעולם החינוך: צריך להיות חכם. ולא רק צודק!
אילו היית יודע כמה עוגמת נפש, כמה כאב פנימי עז,חויתי בשל חוסר הצניעות של חלק מתלמידותי מחד ובה בעת הצורך להתגבר ולא לחפש את הרווח המהיר, זה שבה מכוח הסמכות שלי ולא מכוח האמונה. אילו היית יודע כמה תפילות ובקשות כמה חלומות וחזונות, כמה שיחות אישיות כאלה ואחרות ניהלתי בחיי מסביב לנושאים אלה, היית מבין עד כמה אני מיוסר וכואב אך בא בעת מאמין ובטוח שהדרך הזו תוביל בסופו של דבר למציאות שלמה בה תרבה הצניעות בארץ.
בברכה,
שי