שאלה
לכבוד הרב - לא לפרסום באתר
ידוע שהחסידות מדגישה מאוד את חובת ההתקשרות לצדיק בטענה שהצדיק מקשר בינינו לקב"ה והכל עובר דרכו ובעלדיו אי אפשר להגיע לה'.
כך מבואר בספר התניא בפרק ב.
ורואים כמה החסידים מקפידים על ההתקשרות לצדיק וציות לדבריו ללא עוררין.
ויש חסידיות שמדגישות את ההתקשרות דוקא לצדיק ספיציפי שהוא "נשיא הדור" הנשמה הכללית של הדור ורק דרכו ניתן להגיע לה' והכל עובר דרכו.
אבל ידוע שחלק גדול מעם ישראל לא נוהג ככה ולא כולם חסידים. יש ליטאים,ספרדים,דתיים לאומיים ועוד שאין להם אדמו"ר.
כיצד הם יסבירו את בעל התניא ואת החסידות?
אם חובה להתקשר לצדיק במובן של החסידות - מדוע לא כולם חסידים?
אם יש צדיק ספיציפי שרק דרכו ניתן להגיע לה' או לדרגות היותר גבוהות בעבודת ה' - מדוע לא כולם מחפשים אותו והולכים לפיו?
תשובה
בס"ד
זה נראה לך נכון לקטרג על רבים רבים רבים בעם ישראל ולומר שמי שלא מתקשר לצדיק מסוים - גדול ככל שיהיה - הוא לא עובד ה' נכון?
כולם מעריכים את הרבי מחב"ד או ר' נחמן או צדיקים גדולים אחרים. האם הבן איש חי או גדולי עולם אחרים שלא הכירו את הצדיקים האחרים שהיו באירופה - האם הם לא היו עובדי ה' באמת?
כל הדברים הללו לא מתקבלים על הדעת. הם לא כתובים בשום מקום. מי שאומר כן, צריך להביא ראיה עצומה לדבריו.
בהצלחה