חברות

שאלה

שלום הרב!

אני לא כל כל יודעת מהיכן להתחיל, זה כל כך מורכב בעיני... אז ככה, יצאתי עם מישהו קרוב לחצי שנה.. הוא לומד בישיבה ואני סטודנטית.. כל הזמן הזה- זה היה ברור מבחינתי שזה הולך לכיוון רציני וגם דיברנו על זה רבות.. מעבר לזה היינו הולכים למפגשים בודדים לרב שלו כדי שהעסק יזוז.. התחלנו את הקשר בשמירת נגיעה.. עם הזמן הפסקנו אך תמיד השתדלנו.. הגעתי למצב שכל כך כיף לי וטוב לי בקשר וגם אם נפלתי , לא קרה שום דבר והמשכתי עם זה.. עד שהגיע הרגע, שהורי התערבו בקשר ולא היו מוכנים שכך זה יימשך..אני מבחינתי בכיוון של הורי גם אני רוצה שהקשר יתקדם למצב של חתונה למרות כל הקשיים ויש...

היה לי פיצוץ אדיר בשבועות האחרונים עם הורי והוא (החבר) זה שהרגיע ותמך.. כעבור כמה ימים הגעתי להחלטה שהבעיה היא בכלל לא בהתערבות של הורי, אלא בי, שאני לא מוכנה למשוך את הקשר.. הגעתי למצב של לחתוך/ לקחת פסק זמן.. המצב לא ברור עדיין.. הוא לקח את זה קשה אך בלית ברירה קיבל..

אני כל כל מבולבלת, לא רגועה, פחות שמחה בעקבות ההחלטה שקיבלתי על עצמי.. אבל אני יודעת שזה בשביל ה' יתברך.. כי אני מבחינתי לא ראיתי התקדמות והוא רוצה שנתחתן עוד שנה.. לא שאני חלילה בלחץ.. אבל גם הסגנון של לצאת כמה שנים לא בא בחשבון..

אוף, אני לא יודעת אם נהגתי נכון.. אני כל כך מיואשת..בדילמות, מרגישה שאני עושה משהו מעל הטבע שלי.. אני מוותרת על ההנאות שלי בשביל ה' יתברך ואני לא צדיקה בכלל.. אני פשוט יודעת שכך צריך להתנהג.. וקשר שנמרך זה קשר לא בריא וטוב.. אני גם לא יודעת את מי לשתף ועם מי לדבר לכן הגעתי למצב שאני חייבת עצה של רב.. אם נהגתי נכון אולי חלילה אני עושה שטות.. אני ממש בדילמה. בבקשה תעזור ליי הרב..

תודה רבה ומצטערת שגזלתי מזמנך...

שנשמע אך ורק בשורות טובות!

תשובה