קשר עם חברה נשואה שמתחיל להתפרק: לשמר או לוותר?

היי נעמה יקרה.

קודם כל אני חייבת לציין שמרשים ומרגש לראות איזו את חברה טובה את, ועד כמה אכפת לך וחשוב לך להשקיע בקשרים שיש לך. זו זכות גדולה ונכס גדול. אשרייך!

אני מרגישה שיש בשאלה שלך שני נושאים: הראשון קשור לקשר עצמו שיש לך עם החברה, והשני לתחושות שהקשר הזה מעורר בך.

אז אני רוצה להתחיל דווקא מהנושא השני, כיוון שאני מאמינה שתמיד כדאי להתחיל עם המבט פנימה, אל עצמי ואל מה שאני חווה, וכך קל לי יותר לגשת אל המציאות החיצונית (במקרה הזה, לקשר עם החברה).

התחושות שהקשר מעורר בי

אני שומעת ממך שהקשר הזה מפגיש אותך בצורה חזקה יותר עם הפער הקיים בין נישואים ורווקות, ובאופן טבעי זה מציף בתוכך את התהליך שאת עוברת בכל המסע הזה. אני חייבת להודות שאני כ"כ מבינה אותך ואת התחושות שזה מעלה בך! התחושות הללו מעידות על רצון מאוד בריא וטהור ואין סיבה שתרגישי שאת צריכה להתבייש בהן או לנסות להסתיר אותן.

מה שכן, אני רוצה לנסות להציע כמה דברים שאולי יוכלו לשפר לך את מצב הרוח במפגש עם הפער הזה:

1. לא להשוות:

כל אחד מאיתנו נשלח לעולם לעבור מסע, ואנחנו לא יודעים עם אילו קשיים הצד השני מתמודד. גם אם אני מרגישה שהקשיים שלי יותר נראים לעין, זה לא אומר שחברה שלי לא מתמודדת עם קשיים אחרים שאני לא מאחלת לאף אחד. מה שבטוח זה שלכל אחת יש קשיים! אף אחת לא חסינה מפניהם.

2. אמונה:

לכל אדם יש את מסלול החיים המדוייק לו, והדרך שאת עוברת מתאימה במיוחד עבורך ונועדה להוציא ממך את האיכויות הגבוהות ביותר. זה משפט שקשה לעיכול. קל מאוד לומר שהכל לטובה אבל קשה מאוד לראות את זה. טוב להשקיע הרבה אמונה ותפילות לה' שקודם כל - המסע יהיה כמה שיותר פשוט ומתוק (אנחנו לא מזמנים ניסיונות בחיים), ושגם אם, לא עלינו, יש כבר קשיים וניסיונות, אז שנזכה לחוש את הליווי של ה' בתהליך הזה.

3. שמחה במקום שלי:

בגמרא במסכת יומא כתוב: "אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". מה ששלך - שלך, והוא שמור לך ומחכה לך ויגיע בזמן ובדרך שהכי מתאימה ונכונה לך.

אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו נמצאים במרדף אחר האושר, חולמים כל הזמן להגיע לשלב הבא בחיים- מתי כבר אסיים שמינית, מתי כבר אסיים את התואר, מתי אעמוד מתחת לחופה וכו'. אני אשתף אותך שגם אני חוויתי את זה בכל מיני מקומות בחיים שלי, עד שהבנתי שהשאלות האלה הן מסע שלא נגמר. אנחנו יכולות פשוט לנסות לנכוח במקום ובתקופה שבה אנו נמצאות, ליהנות מהם ולנצל אותם בצורה הכי משמחת וטובה שאפשר. ממליצה לך לעשות מעין רשימת חלומות ולראות אילו דברים את יכולה להגשים כבר עכשיו. בחרי אחד או שניים ועופי עליהם! אפילו דברים קטנים, מהנים ומספקים.

הקשר עצמו

אני מרגישה שכאשר תרגישי שלמה ובטוחה יותר במקום האישי שאת נמצאת בו, באופן אוטומטי ייפתח מרחב אחר בקשר שלך עם החברה. ובכל זאת, בואי נקדיש גם לקשר עצמו התבוננות נפרדת: לפני שאת מחליטה אם לדבר עם החברה או לא, בואי ננסה לחשוב יחד מה מטרת השיחה וכך להחליט האם היא נחוצה או לא ואם כן מה יהיה התוכן שלה.

אני שומעת ממה שאת מתארת שאת מרגישה שמאז שאותה חברה התחתנה יש ריחוק ביניכן והחברות לא נראית כמו איך שהיא הייתה פעם. השאלה היא האם מבחינתך יש רצון ורלוונטי להחזיר אותו למה שהוא היה פעם, ולא פחות חשוב- האם יש רצון כזה גם מבחינתה?

אני מציעה שתהליך החשיבה על הנושא הזה יתקיים ע"פ השלבים הבאים:

1. לחשוב עם עצמי: האם יש לי רצון לחזור לקשר כמו שהיה בעבר?

2. לחשוב עם עצמי: האם בתחושה שלי חברה שלי גם רוצה בכך?

3. לקיים שיחה עם החברה ולברר איתה: איך היא רואה את החברות ביניכן כיום? איך היא הייתה רוצה שהחברות שלכן תיראה? ודרך זה להבין מה עמדותיה ביחס לחברות.

וכאן יש כמה אפשרויות מה יהיו המסקנות ואיך לפעול בכל אחד מהמצבים:

1. אם גיליתן ששתיכן רוצות בחברות במידה שווה - אהבתי ממש את הרעיון שהצעת של ליצור זמנים קבועים לשיחה. סכמו ביניכן זמנים ומינונים שיתאימו לשתיכן וגלו הבנה לצרכים אחת של השנייה. לדוגמה, יכול להיות שפחות נוח לחברה שלך זמן קבוע פעם בשבוע. יכול להיות שנוח לה יותר לקבוע שמדברים פעם בשבוע והזמן משתנה או דינמי, ויכול להיות שבכלל המינון של פעם בשבוע קצת מכביד עליה (לאו דווקא מסיבות אישיות, ייתכן מאוד שזה קשה לה מבחינה טכנית), והיא מעדיפה לקבוע פעם בחודש, לדוגמה. לכן, אני מציעה שתדונו על זה יחד- שתפי אותה בצרכים וברצונות שלך, בקשי ממנה לשתף אותך בכנות בשלה ונסי להכיל אותם, על אף השונות ביניכן.

2. יכול להיות מצב שתגלי שחברה שלך נמצאת כבר במקום אחר והקשר הזה פחות חשוב לה מבעבר. רק מהשאלה שלך, אני באופן אישי חושבת שחבל להפסיד חברה כמוך, אבל כן צריך להבין שיש חברויות שמשמעותיות מאוד בתקופות מסויימות בחיים ועם השנים כל אחד פונה לכיוון החבר והחברות כבר פחות מתאימה.

אם הגעתן למסקנה הזאת, אני מציעה שני דברים:

קודם כל, לדון לכף זכות: להבין שזה לאו דווקא אישי, אלא משהו שקורה מכורח המציאות.

דבר שני, אני מציעה להתמקד בחברויות שיש לך ושעובדות טוב: להעמיק אותן, להשקיע בהן וליצור חברויות חדשות במקום העבודה/הלימודים שלך.

מקווה שהייתי שליחה לענות באופן שיעזור ויתיישב בליבך. אשמח שתשאלי שוב אם משהו לא ברור או אם את נתקלת בקושי נוסף בהמשך. אפשר גם במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298.

מאחלת לך המון שמחה ובהירות הדרך!

הודיה

(כ)