שאלה
שלום
לפני קצת יותר משנה אני עברתי דירה, עד שעברתי דירה כל החיים שלי היו נורא מופרדים, לא היה לי שום דיבור עם בנים. אך לפני שנה משהו השתנה וההורים שלי החליטו לעבור דירה, עברנו לישוב מעורב. המשפחה שלי גם לא "דוסית" כל כך.
מאז הבת מצווה אני מנסה להקפיד יותר, לשמור נגיעה, ועוד דברים. אבל כשעברתי דירה משהו פגע בי, תמיד הייתי בחברה דוסית ופתאום אני עברתי לסניף לא הכי דוס, יש שם הכל, סניף קטן שנמצאים בו כל הסוגים! סניף באמת מקסים! אך מה הבעיה- שהוא סניף מעורב.. ובנוסף לזה אין אף אחד בסניף שלי שבגיל שלי.
לפני שעברתי היו לי המון התלבטויות לאיזו קבוצה להצטרף. עליתי לשבט של כיתה י', וצדקתי, שבט מקסים, מכבד מאוד ששומר נגיעה. אבל משהו לא לגמרי מסתדר.
אני ילדה שהיא בכללי נורא שקטה בהתחלה, אבל פה זה לא רק בהתחלה, אני מעל שנה איתם ועדיין לא מדברת כמעט בכלל, לא אומרת אפילו מילה אחת בפעולות. כולם נכנסו להדרכה, ואני נשארתי בצד יודעת שאני אכנס בשנה הבאה. הם מנסים לשתף אותי כמה שיותר, כמעט כל שבת אני באה לעזור למשהו אחר והפכתי עם הבנות לחברה ממש ממש טובה, אבל אני לא מצליחה להתנהג טבעי ליד הבנים וזה מתחיל גם ליד הבנות. אני פשוט קופאת כשבן מדבר איתי ולא יודעת איך להגיב.
אני לא רוצה לעזוב, יהיה לי הרבה יותר רע עם אני אעזוב השאלה היא כמה אני יכולה להיות באמת בפנים? הם כולם נורא מגנים עלי כאילו אני הילדה הקטנה שלהם, אפילו הייתי אומרת בצדק!
אני לא יודעת מה לעשות, אשמח לטיפים איך להתמודד בחברה מעורבת,
ולא רק מה אסור, אשמח לדעת גם מה מותר
ושאני חושבת שאני פוגעת בהם שאני למשל לא הולכת עם הבנים חזרה הביתה, אלא מחכה שיתחילו ללכת ואז הולכת לבד...
אני לא רוצה לעבור סניף או לא להיות, סניף זה דבר שנורא משמעותי לי בחיים.
תודה רבה!
תשובה
שלום לך!
קודם כל, חשוב לי לפתוח ולהגיד לך כל הכבוד על הרצון שלך להתקדם ולהתעלות! הרצון הזה הוא כבר דבר משמעותי וזכית שיש לך אותו, וחשוב שתשמרי עליו.
הרב קוק כותב בספר אורות התשובה: "התשובה השרויה בלב תמיד, מודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחנים, והיסוד הגדול שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מלואיו". (אורות התשובה ט', א') זאת אומרת שיסוד מאוד מרכזי בכל תהליך של חזרה בתשובה, של התקדמות- הוא להבין שעצם זה שיש לנו רצון טוב, שאיפה להגיע להכי טוב שלנו- זה כבר הכל! וכל דבר שנעשה וכל כוח שנגלה בנו הוא רק משמש אותנו כדי למלא את הרצון הזה.
תראי, מעבר דירה זה אף פעם לא קל, ובטח כשהמעבר הזה דורש מאיתנו לשנות את הסביבה שלנו, על אחת כמה וכמה כשזאת סביבה שונה ממה שהכרנו שמאתגרת אותנו ושמה אותנו בשאלה של- מי אנחנו? מה אנחנו רוצים? (וכאן כבר חוזרת נקודת הרצון... תזכרי אותה! נגיע אליה עוד מעט...). חלק מהמעבר הזה הוא הכניסה לסניף החדש, וגם הוא מאתגר... מצד אחד הסניף הוא דבר שמשמעותי לך בחיים ואת לא רוצה לוותר עליו, וכמו שאת כותבת, יש שם אנשים טובים והמקום בכללי (בסניף ובשבט) הוא מקום טוב, מצד שני את גם לא רוצה לוותר על העקרונות שלך ועל הדרך המדהימה שאת עושה. ובדיוק במרחב הזה שבין הבסיס שהוא טוב (הסניף מקום טוב ומשמעותי) לבין המציאות שמאתגרת- נמצאת ההתמודדות. וכאן עולה השאלה- איך מתמודדים נכון?
זה המקום לחזור לנקודת הרצון שדיברנו עליה... לפני הירידה לפרטים חשוב שתגדירי לעצמך מה את באמת רוצה, מה באמת טוב לך ומתאים לך. למה את נמצאת בסניף? מה הדברים שאת מקבלת ממנו? למה סניף זה דבר שמשמעותי לך בכלל, ולמה חשוב לך להיות חלק מהסניף ומהשבט ביישוב?
אחרי שהנקודות האלה יתבררו (וכדאי לכתוב כדי שזה יהיה לך מול העיניים) תמשיכי לחשוב- מה הדברים שקשים לך בסניף? יש דברים שאת מרגישה שאת מפסידה בגלל זה? שאת מרגישה שמורידים או מחלישים אותך?
עכשיו, כשהצבת לעצמך את האתגרים שלך, תחשבי- איזה מהדברים את יכולה לשנות- בהתנהלות שלך, במחשבה או במעשים? איזה דברים את יכולה להתמודד איתם ואיך, ואיזה דברים אי אפשר לשנות ואת לא רוצה להתמודד...
הבירור הזה חשוב כי הוא יכול לתת לך את הכיוון לאיך להמשיך להיות בסניף ולחזק אותך בדרך שלך, בידיעה שיש לך מול העיניים את מה שחשוב לך, ואת יודעת מה האתגרים שלך ולכן מוכנה להתמודד איתם.
מתוך זה את שואלת שאלה מעולה על התמודדות בחברה מעורבת, ועוד יותר מצוין שאת שואלת גם מה מותר, כי החכמה היא לא לדעת רק את ה"סור מרע", אלא גם איך מגיעים ל"עשה טוב". ואת יכולה להיות גאה בעצמך על זה שיש לך את הרצון מצד אחד לעמוד על שלך ולשמור על עצמך, ומצד שני יש לך את הרצון והרגישות לא להתנהל בצורה שפוגעת.
פעם שמעתי רב גדול ששאלו אותו מה דעתו על חברה מעורבת, והתשובה שלו הייתה שהשאלה לא מתחילה באם צריך שיהיה מעורב או נפרד. השאלה מתחילה באם יודעים מה ההלכה ושומרים עליה או לא. ההלכה משרטטת לנו קווים ברורים מאוד של מה אסור. הלכות ייחוד, נגיעה וצניעות- נותנות לנו את הגבולות ועוזרות לנו להתנהל בתוך החברה. אחרי השמירה הבסיסית על ההלכות מגיע גם המושג של "רוח ההלכה" שזה באמת שטח יותר אפור שלא תמיד ברור מה מותר ומה אסור, ויש הרבה דעות בעניין... ולכן ההצעה שלי היא לקיים את מה שאומרים- עשה לך ר. למצוא לעצמך רב שאת סומכת עליו- זה יכול להיות רב ביישוב, רב באולפנא או כל אחד שאת מתחברת אליו ויכול להיות מספיק זמין אלייך ולהתייעץ איתו על מקרים, ולדעת שיש מי שנותן לך את ההכוונה הזו.
אבל יחד עם השאלות חשוב מאוד גם המקום האישי שלך. שתשבי ותגדירי לעצמך את הגבולות של עצמך (בהתאם לגבולות ההלכה כמובן...) - מה מרגיש לך נוח לעשות ומה תרגישי לא בנוח לעשות? כשתגדירי לעצמך את הגבולות בצורה מאוד ברורה יהיה לך הרבה יותר קל לשמור עליהם. לדוגמה- יותר קל להגדיר "אני לא חוזרת הביתה רק עם בנים אם אין עוד בנות איתי" מאשר הגדרה מעורפלת של "אני לא מסתובבת עם בנים". ככה את יודעת בדיוק מאיזה מצבים להישמר ולא נמצאת כל הזמן בערפל של אם את עושה משהו שמותר או אסור. תגדירי לעצמך את הגבולות האדומים שאין מצב שאת עוברת- בצורה הכי טכנית וברורה, ואז תוכלי לראות גם מה כן מותר... אני מאמינה גם שברגע שהגבולות שלך יהיו לך מאוד ברורים יהיה לך יותר קל להתנהג טבעי בשבט כי יהיה לך את הביטחון שאת יודעת על מה את צריכה לשמור ולא תהיי כל הזמן בפחד ממה יהיה.
טיפ נוסף שאני רוצה להציע לך הוא למצוא חברה שאת סומכת עליה (או דמות בוגרת כמו אמא/ אחות/מדריכה), ולשתף אותה בכל ההתמודדויות עם השבט, ושהיא תדע שהתפקיד שלה הוא שאם היא שומעת ממך על משהו שקרה והוא מעבר לגבולות שלך- היא אחראית להזכיר לך מה חשוב לך ומה את רוצה. כשתעשי את זה תראי גם שמעצם זה שאת מספרת למישהי אחרת מה את עוברת זה נותן לך את התמונה והיכולת לשים לב מה הכיוון שלך.
אם את רוצה להעמיק יותר בנושא את יכולה ללמוד ספרים- יש ספר של הרב אבינר בשם "חסד נעורייך" על תנועות נוער, "קדושים תהיו"- ספר הלכות צניעות לתנועות נוער, "שלי, שלך" על הלכות צניעות, פניני הלכה- הלכות צניעות ועוד..
לסיום, חשוב לי לחזור ולהגיד לך כל הכבוד על הרצון להתקדם! הרצון הזה הוא הכוח הכי משמעותי שיש, וכל הטיפים נועדו רק כדי שתשמרי עליו ותפתחי אותו. פתחנו ברב קוק, אז גם נסיים בזה שהרב קוק אומר שהדרך לשמור ולחזק את הרצון היא דרך תורה ותפילה. אז תתפללי על הרצון הזה שתצליחי לשמור עליו ולהתמודד נכון עם כל האתגרים, ובע"ה תמשיכי לעלות למעלה!
בהצלחה גדולה!!
נעמה