שאלה
שלום, אני בחורה בת 30, גרושה עם ילד. הכרתי לפני חצי שנה בחור מקסים, גרוש בלי ילדים. יש ביננו אהבה מאוד גדולה ומערכת יחסים נפלאה. הבעיה היא שאני אדם שמאוד מאמין באלוהים, שומרת חגים, מדליקה נרות. הוא כופר, הוא לא מאמין באלוהים, מבחינתו זו יישות שלא קיימת. קשה לי עם זה, במיוחד שאני יודעת שהקשר הזה כן יכול להוביל לפרק ב' ולילדים.
קשה לי לקבל החלטה אם אוכל לחיות עם הדעות שלו, חברות אמרו לי שזו סיבה מוכרת למריבות ולבעיות בבית, במיוחד כשיש ילדים משותפים. הוא מבחינתו לא מפריע לו שאני מאמינה, ההפך הוא הנכון, הוא אומר שהוא לא יפריע לי ולא יעשה שום דבר שיעצבן אותי כשמדובר באמונה שלי. כואב לי שהוא מוכן לקבל אותי כמו שאני ואני לא, יש עתיד ליחסים כאלה? אפשר לחיות ככה ביחד בשלום ובאהבה?
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
איך אפשר להכניס את הראש למיטה חולה במיוחד אחרי שהזוגיות הראשונה לא הצליחה?
גם בזוגיות ראשונה הדבר מורכב מאוד וצריכים המון כוחות נפש קבלה וויתורים כדי לחיות בשלום,
גם בני זוג ששניהם מאמינים צריכים להתמודד עם הרבה קשיים חילוקי דעות והרגלים - לבא ולהכנס למעכת יחסים שיש פע מהותי באמונה - נראה לי לא טוב בעליל.
נכון שיש ביניכם מעכת יחסים נפלאה אבל היא לא עמדה עדיין במחבן המציאות, הרגש יכול לדעוך ותמצאי את עצמך רק עם ההתמודדויות.
בברכה,
דני ארגמן