שאלה
שלום כבוד הרב!
אני יוצאת עם משהו למעלה מ4 חודשים.
כל החיים גדלתי על זה שלא מדברים עם בנים והתרחקתי מזה כל הזמן.
עכשיו שאנחנו כבר בקשר רציני ומדברים על חתונה, הכל מוזר לי.וקצת קשה לי לראות את עצמי בכל זה.בכלל כל העניים של קירבה מפחיד אותי וכל פעם שהוא אומר לי דברים של חיבה זה משתק אותי ובא לי לסיים..אני לא מצליחה להגיד לעצמי מה הרגש שלי בכל הסיפור,ומתסכל אותי שהכל אצלו מאוד ברור..
ממש ממש קשה לי עם זה שלפני הכל מאוד מאוד אסור ובין לילה הכל הופך למותר,האם יש הקלות בזה?איך אפשר להתגבר על זה?
ועוד שאלה,כיסוי ראש אחרי החתונה(אשכנזים)חובה?!
תודה!!
תשובה
ב"ה,
לשואלת שלום,
א. זה מחיר התום!
כאשר אדם שומר על עצמו וזוכה להגיע לחופה נקי וטהור, אז ישנם מיומנויות שהוא עדיין לא רכש...אשריו ואשרי חלקו!
המעבר ביום החופה הוא לא לגמרי חד, ואת זה צריכה להסביר לך מדריכת הכלות שלך,
ואם תראי שהיא לא מעלה את הנקודה הזו אז אל תתביישי לשתף אותה בקושי הזה.
בכל מקרה אל תסוגי אחור, תמשיכי לצעוד לקראת החתונה, הרי דורות על גבי דורות נוהגים כך שהקשר מתחיל רק אחרי חתונה, ומצליחים להתגבר על המבוכה, ואם יש צורך בהדרכה מיוחדת אל תהססי לפנות לאישה העוסקת בתחום.
ב. אחרי חדר יחוד צריך כיסוי ראש אבל נוהגים שהכלה מכסה היטב את שערה בשתי שכבות של הינומה, מה שאומר שאין להוריד את ההינומה בהמלך החתונה.
אפשר גם פאה נוכרית.
מזל טוב!
בברכה,
דני ארגמן