שאלה
מה טעם רחיצת ידיים לפני התפילה, ובאילו מקרים צריך לחזור וליטול שוב?
תשובה
א. לפני התפילה יש לרחוץ את הידיים, הן מטעמי נקיות (סתם ידיו של אדם מלוכלכות הן) והן משום שכך התקדשו הכהנים קודם עבודתם, והרי תפילותינו במקום קרבנות הן באות.
ב. נטל ידיו שחרית ועד שהגיעו לתפילת מוסף הסיח דעתו (כגון: בעת שעסקו במכירת העליות) - מדברי משנה-ברורה משמע שצריך ליטול ידיו שנית, אבל נהגו להקל בזה.
ג. לפני תפילת מנחה, אם יודע שידיו נקיות (לא נגע במקומות המכוסים שבגופו) - לדעת מרן טוב שיטול ידיו, אך אם אין לו מים מזומנים, אינו צריך. לדעת משנה-ברורה צריך ליטול ידיו משום שמאז שחרית בוודאי כבר הסיח דעתו. אם אין מים מזומנים, ינקה ידיו במגבוני ניר ו"בכל מידי דמנקי".
ד. בדרך כלל ידיים בחזקת עסקניות הן, וגם מי שמלאכתו מאפשרת לו לשמור על נקיות הידיים (למשל: תלמידים ופקידות), יש להניח שידיו נגעו בלי משים במקומות המכוסים, חכך בראשו, חיתל תינוקות וכדו'. ולכן, ראוי לפני כל תפילה ליטול ידיים במים, אלא אם כן יגרום החיפוש אחר המים לביטול תפילה בציבור - אז אפשר להסתפק במגבוני הניר, כדלעיל.