וויכוח עם האישה על החגים

שלום

השאלה הזאת התגלגלה אליי רק אמש.

התחושה והתסכול שאתה מתאר מובנים מאוד. גם ביחס לאי האפשרות של עשיית השבתות אצל הוריך, וגם ההרגשה שאתה זה שמכיל ומוותר והיא לא.

זה כמובן קשור לכל נושא הקשר הזוגי וההתמודדות עם קשיים בחיי הנישואין. מה שאתה מתאר הוא נורמלי ביותר, וקיים אצל זוגות רבים, והוא מצריך לימוד ועבודה של בני הזוג באיך צריכה להתקיים תקשורת בין בני הזוג ואיך מתמודדים עם אי הסכמה וראייה שונה של הדברים. זה עוד יקרה פעמים רבות בחיים. זוג שלא לומד איך לעשות זאת סובל מתסכולים רבים של שני בני הזוג, ובמקרים רבים זה גם יכול חלילה להוביל למציאות קשה ולהחלטות הרסניות.

אני הרבה יותר ממליץ להשקיע בלימוד של הדבר הזה. יש הרבה מאוד ספרים טובים על כך (חפש באינטרנט ספרי זוגיות תורניים), ויש גם הרבה שיעורים והרצאות על כך באינטרנט, ויש גם מכונים רבים שעוסקים בכך (כמו למשל 'בנין שלם').

חשוב מאוד להשקיע בזה. זה יכול להיות ההבדל הקטן בין חיים זוגיים מאושרים לבין חיים עם תסכולים.

אני רק אתן כיוון לשאלה הספציפית ששאלת.

היסוד צריך להיות שאין כאן בעיה שלך (רצון להיות אצל ההורים בשבתות) מול הבעיה שלה (הטלוויזיה והאווירה), אלא הקושי שלה אמור להטריד אותך כאילו זה קושי שלך, כי מאוד אכפת לך ממנה, והקושי שלך אמור להיות גם קושי שלה, כי מאוד אכפת לה ממך.

בעצם מה שצריך להיות זה שתשבו לדבר, בזמן של נחת וקירבה (לא כשהשאלה עומדת על הפרק וצריך להחליט), עם אוכל ושתיה (או כל דבר אחר שיוצר אווירה נעימה). ואז אתה צריך לתאר את מה שקשה לך ביחס לניתוק מהוריך.

מאוד חשוב וקריטי להתמקד רק בקושי שלך, ולא בשום סוג של ביקורת עליה. לא לרמוז אפילו שאתה חושב שהיא לא בסדר או שהיא אשמה במצב, אלא רק להסביר ולתאר את הקושי שלך בניתוק מהמשפחה שלך (במעבר דירה ובשבתות). תוך כדי השיחה, חשוב מאוד לתת ביטוי עד כמה אתה מבין את הקושי שלה, ועד כמה זה מפריע לך, כי אתה לא רוצה חלילה שהיא תחווה שבתות כאלה.

אחרי שמצליחים להתקדם לכך שיש הזדהות של כל אחד מכם עם הקשיים של השני, אפשר לנסות לחשוב יחד על פתרונות מעשיים. זה יכולים להיות כל מיני סוגי פתרונות (תיאום עם ההורים לגבי השימוש בטלוויזיה בשעה שאתם נמצאים, שינה במקום סמוך לבית ההורים, ועוד), אבל העיקר שהם יבואו מתוך דיבור משותף ומתוך אינטרס משותף.

אפשר ורצוי באותו כיוון לעשות (בפעם אחרת. לא לערבב בין הנושאים. שלא ייראה כאילו זה מותנה אחד בשני) גם ביחס לקשיים שלך להיות אצל ההורים שלה. נכון שאתה מצליח להכיל ולהיות שם שבתות, אבל לפי מה שאתה מתאר, הגיוני מאוד שזה תסכול מצטבר שבסוף יצא מתישהו.

גם פה צריך לעשות את זה בשיא הרגישות, באופן שיהיה ברור שאתה מדבר על קושי שלך ולא חלילה בביקורת או בזילזול במשפחה שלה. ושאתה מאוד מבין עד כמה זה חשוב לה לנסוע אליהם (וממילא זה חשוב גם לך בגלל שאכפת לך ממנה).

יכול להיות שלא יהיה פשוט לחשוב על פתרונות, אבל עצם ההכרה של כל אחד בקשיים של השני והזדהות איתם, היא כבר התקדמות גדולה.

נכון שזה לא בהכרח קל לעשות את זה, אבל זה קריטי לבית שלכם.

בע"ה בהצלחה (מקווה שהועלתי)