התקרבות לה'

חנה יקרה.

שמחתי לקבל את השאלה שלך. כמה היא משקפת חיים. כמה היא מסתכלת לאמת בעיניים.

דבר ראשון, טוב שאת מודעת לעצמך ויודעת להגדיר מה את מרגישה.

טוב שאת לא קוברת את המחשבות האלה באיזו פינה חשוכה בלב וממשיכה לחיות על ריק ולחייך לעצמך חיוכי פלסטיק.

אז יש לי כמה דברים להגיד לך, מקוה שזה עדיין רלוונטי.

1. יש לנו תקופות יותר קשות בחיים, לפעמים אנחנו מוצפים, הרבה דברים שקורים לנו ביחד. קשה לנו לעשות בהם סדר. לפעמים הגוף שלנו פחות חזק ואז יש לנו פחות כוח פיזי לשאת שינויים, מורכבויות ונפילות.

2. בתור התחלה, הכי חשוב זה איך אנחנו מקבלים את עצמנו. כמה אנחנו יודעים שחלק מהחיים זה הזמנים האלה, הפחות טובים שלנו, ואיך אנחנו חיים בהבנה ובקבלה ולא אומרים לעצמנו מילים רעות של חולשה ורעל.

3. אין לנו שום אפשרות לתקן דברים בנפש כשאנחנו קשים עם עצמנו, מדברים ביקורת מבפנים ולא נותנים חיזוק לטוב שבנו.

4. תנסי לקבל את המקום הזה בתוכך ולהסכים להיות בו.

את אומרת לעצמך במטרה שזה יהיה לך בראש ואחר כך קבוע בתוכך: אני מרגישה שלפעמים אני ממש לא אוהבת את עצמי, לא כיף לי עם מי שאני, ויש לי נפילות, וזה בסדר. אני יודעת שזה משהו זמני שאני עוברת עכשיו. ברגע שאת מקבלת בתוכך את המקום הזה את יכולה להתחיל לבחור מה את רוצה שיהיה בפנים ומה לא.

העומס לא מגדיר אותך, הוא לא מי שאת באמת. אַת הנשמה שלך, הנפש שלך שכל כך רוצה לעשות טוב, שמתגעגעת לה', שרוצה להתקרב. רוצה הוכחה? נכון שהיית מוותרת עליו בכיף? אז כל מה שאנחנו מוכנים לוותר עליו בתוכנו הוא לא הכרחי לקיום שלנו והוא לא אנחנו.

אחרי השלב הזה, שהוא הכרחי לנו לכל תהליך ומפגש שלנו עם עצמנו בחיים, הכרחי לנו להיות בקשר עם הפנימיות שלנו, שלא תלויה בגורם חיצוני.

5. הדבר הבא זה להתחיל לחזק את עצמך ולעשות דברים שאת אוהבת ועושים לך טוב. מה למשל?

להכין אוכל טעים, לאפות עוגה לכבוד שבת, לדבר עם אמא, לעשות הליכה,

לשמוע מוזיקה, ללמוד נושאים בעבודת ה' שפותחים את הלב.

בזה את מרויחה שני דברים: חיזוק ערך עצמי ולהיות עסוקה בעשיה עכשווית מתוך ריכוז שקט ולא מוצפת מחשבות.

6. יקרה- אל תדלגי על שלבים זה הכרחי כדי להיות בהקשבה פנימית ולהצליח להגיע בעמדה נפשית נכונה למי שאת ולא להכנס ללופים. אחרי הקבלה העצמית והחלק של העשיה מה אפשר עוד לעשות?

לשתף מישהו קרוב או דמות רוחנית שמכירה אותך ושאת סומכת עליה.

לספר את מה שאת עוברת עכשיו, בלי להתבייש ובלי להתנצל ובלי להרגיש רע עם זה. להבין שאת בתהליך של בניין ושגדלים דווקא מתוך קושי וכאב, מתוך המתנה ובירור ורגעים שאנחנו פחות אוהבים אותם.

זה ממש יכול לתת לך כיוון טוב, כי תקבלי הדרכה איך את ממשיכה מכאן בלי להתרסק ועם לאהוב את מי שאת, והרבה.

עוד משהו זה ללמוד בנחת, לאט ובקצב שלך שני ספרים של הרב ארוש שיכולים לשחרר ולשים אותך במקום בריא ונכון כלפי עצמך: שעריו בתודה ואמרתי תודה ונושעתי.

שולחת לך חיבוק גדול,

מאמינה בך לגמרי

מקווה שקצת עזרתי.

אם לא, מוזמנת לשאול שוב,

רק טוב ושמחה,

ממני נועה, חברים מקשיבים