התמודדות עם טעות

שלום וברכה
שאלה זו היא שאלה בדיני נפשות, והיא קשה עד מאוד להתייחסות בשעה שאיני מכיר אותך ואת מי שאת באמת. גם אז לא הייתי יודע הכל, אולם זה היה יותר קל. על כן, אכתוב את העקרונות בלבד, ולאור זה את תצטרכי לגזור את הדברים המתאימים לך.
א. שערי תשובה לא ננעלו. אדם שנפל בחטא מוגדר עדיין כדתי – לא ניתנה תורה למלאכי השרת. אדם שלא שב – אינו מוגדר כדתי. קשה לשוב מהמקום אליו נפלת, אולם שערי תשובה פתוחים והדבר הוא אפשרי. על כן, אם את מחליטה ללכת בדרך הראויה – עזיבה מוחלטת של הקשר עם אדם זה, וידווי וקבלה לעתיד כי את חיה חיים בריאים ונכונים וצנועים ומותרים – את דברך הנכונה, ואת יכולה לקרוא לעצמך נאמנת לתורה ולמצוות ולדרכך.
ב. שאלת הסיפור נתונה במחלוקת בין רבנים. אני אוחז בשיטה הטוענת כי לא ניתן שלא לספר – הן מצד קידושי טעות, הן מצד ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוי עלים אל תעשה לחברך (תארי לך שהיה הפוך...) והן מצד הבעייתיות שבהסתרת סוד כל החיים. ברם, לא צריך "ליפול" על הבחור בבת אחת. באחת הפגישות הראשונות רומזים שיש משהו שאם תגיעו לקשר יותר עמוק רק אז תוכלי לספר, ואומרים לו שזה קשה לספר אולם חזרת משם, ובאמת כשמגיעים לקשר עמוק מדברים על הכל. אני יודע שזה קשה וזה מסוכן, אולם איני מוצא דרך אחרת. מניסיוני באתר זה, והוא די מקיף, אני יודע כי דרך זו הביאה לנישואים רבים באמת וביושר, וברוב המקרים שאני יודע עליהם זו הייתה הדרך הנכונה והראויה.
ג. לבן זה לא יעשו פדיון כיוון שהוא לא פטר רחם. כיצד להעלים את זה אז ? יש דרכים, ונחיה ונראה.
ד. ההתמודדות עם ההחלטה היא האמירה שיש דברים שהם אוהבים וכואבים – ואסורים באיסור חמור. אם אסורים גם בתחום בין אדם לחבירו – הפגיעה הנוראה באשתו ומשפחתו – וגם מצד בין אדם למקום, של קדושת המיניות וחיי המשפחה. אנו מעדיפים את ההתנהגות המוסרית הקדושה והצנועה על פני התמכרות לאהבה אסורה לגרימת כאב.


כל טוב ובהצלחה